אנשים \ חמורו של משיח נראה בהר הזיתים
יום שישי הטוב בהר הזיתים שבירושלים... תודות לסולימאן ולחמור ד"ר ביטר
© Elad Shermanגיא בן הינום
גיא בן הִנֹּם (או גיא בן הנום) הוא שמו של גיא בירושלים הנזכר רבות במקרא, וכיום מזוהה כעמק המקיף את העיר העתיקה ואת עיר דוד ממערב ומדרום, ומתחבר לנחל קדרון.
הגיא מוזכר לראשונה בספר יהושע בחלק מתיאור גבולות נחלות השבטים בעת חלוקתן. נראה כי הגיא שימש כנקודת מוצא חשובה, שכן הוא מופיע רבות בתיאורים אלה: "וְעָלָה הַגְּבוּל גֵּי בֶן הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב הִיא יְרוּשָׁלִָם" (יהושע ט"ו, ח); "וְיָרַד הַגְּבוּל אֶל קְצֵה הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵּי בֶן הִנֹּם אֲשֶׁר בְּעֵמֶק רְפָאִים צָפוֹנָה וְיָרַד גֵּי הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי נֶגְבָּה וְיָרַד עֵין רֹגֵל" (שם, י"ח, טז) וכדומה. גם בתיאור חלוקת הנחלות בימי נחמיה מופיע הגיא כסימן גבול: "זָנֹחַ עֲדֻלָּם וְחַצְרֵיהֶם לָכִישׁ וּשְׂדֹתֶיהָ עֲזֵקָה וּבְנֹתֶיהָ וַיַּחֲנוּ מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד גֵּיא הִנֹּם" (נחמיה י"א, ל).
פרסומו המפוקפק של הגיא היה עקב היותו מקום עבודת המולך - פולחן עבודה זרה שהתקיים בזמנו של הנביא ירמיה. המקום היה קרוב יחסית לעיר ירושלים של אותם ימים, במרחק קצר מאוד מהחומה המערבית. החוקרים סבורים שגיא בן הנם הוא הגיא שעובר כיום ממערב לעיר העתיקה ומדרום להר ציון, ויוצא לנחל קדרון. משערים שבמות התופת (הבמות עליהן היו מקריבים את הבנים בעבודת המולך) היו במזרחו של החלק הדרומי של גיא בן הנם, ליד שער החרסית. השם בן הנם אינו מפורש די צרכו, אך יש המשערים שהמקום הוא על שמו של אדם שהיו לו קרקעות באותו הגיא.
ירמיה אומר שלמקום יקראו גיא ההריגה, כלומר שכל כך הרבה יהיו המתים בחורבן, עד שימלאו את גיא בן הנם במתים. והנביא מחמיר עוד יותר, ואומר שהמתים שיהיו שם, יהיו "לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ"
מקום זה הוא מקור השם גיהנום למקום שאליו, על פי האמונה, יגיעו החוטאים לאחר המוות.
הגיא המזוהה כיום כגיא בן הינום היווה חלק משטח ההפקר שחצץ בין ירושלים המזרחית והמערבית בשנים 1948-1967. בתקופת מלחמת העצמאות הופעל רכבל צבאי מעל הגיא, שקישר בין הר ציון לשכונת שמעה. הרכבל שימש להובלת אספקה ולפינוי פצועים, והופעל רק בשעות הלילה. הרכבל נשמר במצב כשיר בכל תקופת הקו העירוני.
בסוף המאה ה-19 הוקמו בעמק שתי שכונות: בתי שמעא במרכזו, למרגלות הר ציון, וג'ורת אל-ענב, בצפון-מערבו במקום בו נמצא היום מתחם חוצות היוצר. השכונות ננטשו ב-1948 כאשר האזור הפך לשטח הפקר.
בגיא ממוקמים בריכת הסולטן, שהוסבה לתיאטרון פתוח למופעים רבי משתתפים, והסינמטק של ירושלים. דרך חברון, הדרך המובילה משער יפו דרך דרום העיר לעבר בית לחם וחברון, מתחיל בצידו המזרחי של הגיא, חוצה אותו בגשר, וממשיך בצידו המערבי. חלקו הצפון-מערבי של הגיא מהווה פארק מטופח.
(wikipedia.org)
הגיא מוזכר לראשונה בספר יהושע בחלק מתיאור גבולות נחלות השבטים בעת חלוקתן. נראה כי הגיא שימש כנקודת מוצא חשובה, שכן הוא מופיע רבות בתיאורים אלה: "וְעָלָה הַגְּבוּל גֵּי בֶן הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב הִיא יְרוּשָׁלִָם" (יהושע ט"ו, ח); "וְיָרַד הַגְּבוּל אֶל קְצֵה הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵּי בֶן הִנֹּם אֲשֶׁר בְּעֵמֶק רְפָאִים צָפוֹנָה וְיָרַד גֵּי הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי נֶגְבָּה וְיָרַד עֵין רֹגֵל" (שם, י"ח, טז) וכדומה. גם בתיאור חלוקת הנחלות בימי נחמיה מופיע הגיא כסימן גבול: "זָנֹחַ עֲדֻלָּם וְחַצְרֵיהֶם לָכִישׁ וּשְׂדֹתֶיהָ עֲזֵקָה וּבְנֹתֶיהָ וַיַּחֲנוּ מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד גֵּיא הִנֹּם" (נחמיה י"א, ל).
פרסומו המפוקפק של הגיא היה עקב היותו מקום עבודת המולך - פולחן עבודה זרה שהתקיים בזמנו של הנביא ירמיה. המקום היה קרוב יחסית לעיר ירושלים של אותם ימים, במרחק קצר מאוד מהחומה המערבית. החוקרים סבורים שגיא בן הנם הוא הגיא שעובר כיום ממערב לעיר העתיקה ומדרום להר ציון, ויוצא לנחל קדרון. משערים שבמות התופת (הבמות עליהן היו מקריבים את הבנים בעבודת המולך) היו במזרחו של החלק הדרומי של גיא בן הנם, ליד שער החרסית. השם בן הנם אינו מפורש די צרכו, אך יש המשערים שהמקום הוא על שמו של אדם שהיו לו קרקעות באותו הגיא.
ירמיה אומר שלמקום יקראו גיא ההריגה, כלומר שכל כך הרבה יהיו המתים בחורבן, עד שימלאו את גיא בן הנם במתים. והנביא מחמיר עוד יותר, ואומר שהמתים שיהיו שם, יהיו "לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ"
מקום זה הוא מקור השם גיהנום למקום שאליו, על פי האמונה, יגיעו החוטאים לאחר המוות.
הגיא המזוהה כיום כגיא בן הינום היווה חלק משטח ההפקר שחצץ בין ירושלים המזרחית והמערבית בשנים 1948-1967. בתקופת מלחמת העצמאות הופעל רכבל צבאי מעל הגיא, שקישר בין הר ציון לשכונת שמעה. הרכבל שימש להובלת אספקה ולפינוי פצועים, והופעל רק בשעות הלילה. הרכבל נשמר במצב כשיר בכל תקופת הקו העירוני.
בסוף המאה ה-19 הוקמו בעמק שתי שכונות: בתי שמעא במרכזו, למרגלות הר ציון, וג'ורת אל-ענב, בצפון-מערבו במקום בו נמצא היום מתחם חוצות היוצר. השכונות ננטשו ב-1948 כאשר האזור הפך לשטח הפקר.
בגיא ממוקמים בריכת הסולטן, שהוסבה לתיאטרון פתוח למופעים רבי משתתפים, והסינמטק של ירושלים. דרך חברון, הדרך המובילה משער יפו דרך דרום העיר לעבר בית לחם וחברון, מתחיל בצידו המזרחי של הגיא, חוצה אותו בגשר, וממשיך בצידו המערבי. חלקו הצפון-מערבי של הגיא מהווה פארק מטופח.
(wikipedia.org)
© RomKriגיא בן הינום
גיא בן הִנֹּם (או גיא בן הנום) הוא שמו של גיא בירושלים הנזכר רבות במקרא, וכיום מזוהה כעמק המקיף את העיר העתיקה ואת עיר דוד ממערב ומדרום, ומתחבר לנחל קדרון.
הגיא מוזכר לראשונה בספר יהושע בחלק מתיאור גבולות נחלות השבטים בעת חלוקתן. נראה כי הגיא שימש כנקודת מוצא חשובה, שכן הוא מופיע רבות בתיאורים אלה: "וְעָלָה הַגְּבוּל גֵּי בֶן הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב הִיא יְרוּשָׁלִָם" (יהושע ט"ו, ח); "וְיָרַד הַגְּבוּל אֶל קְצֵה הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵּי בֶן הִנֹּם אֲשֶׁר בְּעֵמֶק רְפָאִים צָפוֹנָה וְיָרַד גֵּי הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי נֶגְבָּה וְיָרַד עֵין רֹגֵל" (שם, י"ח, טז) וכדומה. גם בתיאור חלוקת הנחלות בימי נחמיה מופיע הגיא כסימן גבול: "זָנֹחַ עֲדֻלָּם וְחַצְרֵיהֶם לָכִישׁ וּשְׂדֹתֶיהָ עֲזֵקָה וּבְנֹתֶיהָ וַיַּחֲנוּ מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד גֵּיא הִנֹּם" (נחמיה י"א, ל).
פרסומו המפוקפק של הגיא היה עקב היותו מקום עבודת המולך - פולחן עבודה זרה שהתקיים בזמנו של הנביא ירמיה. המקום היה קרוב יחסית לעיר ירושלים של אותם ימים, במרחק קצר מאוד מהחומה המערבית. החוקרים סבורים שגיא בן הנם הוא הגיא שעובר כיום ממערב לעיר העתיקה ומדרום להר ציון, ויוצא לנחל קדרון. משערים שבמות התופת (הבמות עליהן היו מקריבים את הבנים בעבודת המולך) היו במזרחו של החלק הדרומי של גיא בן הנם, ליד שער החרסית. השם בן הנם אינו מפורש די צרכו, אך יש המשערים שהמקום הוא על שמו של אדם שהיו לו קרקעות באותו הגיא.
ירמיה אומר שלמקום יקראו גיא ההריגה, כלומר שכל כך הרבה יהיו המתים בחורבן, עד שימלאו את גיא בן הנם במתים. והנביא מחמיר עוד יותר, ואומר שהמתים שיהיו שם, יהיו "לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ"
מקום זה הוא מקור השם גיהנום למקום שאליו, על פי האמונה, יגיעו החוטאים לאחר המוות.
הגיא המזוהה כיום כגיא בן הינום היווה חלק משטח ההפקר שחצץ בין ירושלים המזרחית והמערבית בשנים 1948-1967. בתקופת מלחמת העצמאות הופעל רכבל צבאי מעל הגיא, שקישר בין הר ציון לשכונת שמעה. הרכבל שימש להובלת אספקה ולפינוי פצועים, והופעל רק בשעות הלילה. הרכבל נשמר במצב כשיר בכל תקופת הקו העירוני.
בסוף המאה ה-19 הוקמו בעמק שתי שכונות: בתי שמעא במרכזו, למרגלות הר ציון, וג'ורת אל-ענב, בצפון-מערבו במקום בו נמצא היום מתחם חוצות היוצר. השכונות ננטשו ב-1948 כאשר האזור הפך לשטח הפקר.
בגיא ממוקמים בריכת הסולטן, שהוסבה לתיאטרון פתוח למופעים רבי משתתפים, והסינמטק של ירושלים. דרך חברון, הדרך המובילה משער יפו דרך דרום העיר לעבר בית לחם וחברון, מתחיל בצידו המזרחי של הגיא, חוצה אותו בגשר, וממשיך בצידו המערבי. חלקו הצפון-מערבי של הגיא מהווה פארק מטופח.
(wikipedia.org)
הגיא מוזכר לראשונה בספר יהושע בחלק מתיאור גבולות נחלות השבטים בעת חלוקתן. נראה כי הגיא שימש כנקודת מוצא חשובה, שכן הוא מופיע רבות בתיאורים אלה: "וְעָלָה הַגְּבוּל גֵּי בֶן הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב הִיא יְרוּשָׁלִָם" (יהושע ט"ו, ח); "וְיָרַד הַגְּבוּל אֶל קְצֵה הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵּי בֶן הִנֹּם אֲשֶׁר בְּעֵמֶק רְפָאִים צָפוֹנָה וְיָרַד גֵּי הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי נֶגְבָּה וְיָרַד עֵין רֹגֵל" (שם, י"ח, טז) וכדומה. גם בתיאור חלוקת הנחלות בימי נחמיה מופיע הגיא כסימן גבול: "זָנֹחַ עֲדֻלָּם וְחַצְרֵיהֶם לָכִישׁ וּשְׂדֹתֶיהָ עֲזֵקָה וּבְנֹתֶיהָ וַיַּחֲנוּ מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד גֵּיא הִנֹּם" (נחמיה י"א, ל).
פרסומו המפוקפק של הגיא היה עקב היותו מקום עבודת המולך - פולחן עבודה זרה שהתקיים בזמנו של הנביא ירמיה. המקום היה קרוב יחסית לעיר ירושלים של אותם ימים, במרחק קצר מאוד מהחומה המערבית. החוקרים סבורים שגיא בן הנם הוא הגיא שעובר כיום ממערב לעיר העתיקה ומדרום להר ציון, ויוצא לנחל קדרון. משערים שבמות התופת (הבמות עליהן היו מקריבים את הבנים בעבודת המולך) היו במזרחו של החלק הדרומי של גיא בן הנם, ליד שער החרסית. השם בן הנם אינו מפורש די צרכו, אך יש המשערים שהמקום הוא על שמו של אדם שהיו לו קרקעות באותו הגיא.
ירמיה אומר שלמקום יקראו גיא ההריגה, כלומר שכל כך הרבה יהיו המתים בחורבן, עד שימלאו את גיא בן הנם במתים. והנביא מחמיר עוד יותר, ואומר שהמתים שיהיו שם, יהיו "לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ"
מקום זה הוא מקור השם גיהנום למקום שאליו, על פי האמונה, יגיעו החוטאים לאחר המוות.
הגיא המזוהה כיום כגיא בן הינום היווה חלק משטח ההפקר שחצץ בין ירושלים המזרחית והמערבית בשנים 1948-1967. בתקופת מלחמת העצמאות הופעל רכבל צבאי מעל הגיא, שקישר בין הר ציון לשכונת שמעה. הרכבל שימש להובלת אספקה ולפינוי פצועים, והופעל רק בשעות הלילה. הרכבל נשמר במצב כשיר בכל תקופת הקו העירוני.
בסוף המאה ה-19 הוקמו בעמק שתי שכונות: בתי שמעא במרכזו, למרגלות הר ציון, וג'ורת אל-ענב, בצפון-מערבו במקום בו נמצא היום מתחם חוצות היוצר. השכונות ננטשו ב-1948 כאשר האזור הפך לשטח הפקר.
בגיא ממוקמים בריכת הסולטן, שהוסבה לתיאטרון פתוח למופעים רבי משתתפים, והסינמטק של ירושלים. דרך חברון, הדרך המובילה משער יפו דרך דרום העיר לעבר בית לחם וחברון, מתחיל בצידו המזרחי של הגיא, חוצה אותו בגשר, וממשיך בצידו המערבי. חלקו הצפון-מערבי של הגיא מהווה פארק מטופח.
(wikipedia.org)
גיא בן הינום
גיא בן הִנֹּם (או גיא בן הנום) הוא שמו של גיא בירושלים הנזכר רבות במקרא, וכיום מזוהה כעמק המקיף את העיר העתיקה ואת עיר דוד ממערב ומדרום, ומתחבר לנחל קדרון.
הגיא מוזכר לראשונה בספר יהושע בחלק מתיאור גבולות נחלות השבטים בעת חלוקתן. נראה כי הגיא שימש כנקודת מוצא חשובה, שכן הוא מופיע רבות בתיאורים אלה: "וְעָלָה הַגְּבוּל גֵּי בֶן הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב הִיא יְרוּשָׁלִָם" (יהושע ט"ו, ח); "וְיָרַד הַגְּבוּל אֶל קְצֵה הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵּי בֶן הִנֹּם אֲשֶׁר בְּעֵמֶק רְפָאִים צָפוֹנָה וְיָרַד גֵּי הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי נֶגְבָּה וְיָרַד עֵין רֹגֵל" (שם, י"ח, טז) וכדומה. גם בתיאור חלוקת הנחלות בימי נחמיה מופיע הגיא כסימן גבול: "זָנֹחַ עֲדֻלָּם וְחַצְרֵיהֶם לָכִישׁ וּשְׂדֹתֶיהָ עֲזֵקָה וּבְנֹתֶיהָ וַיַּחֲנוּ מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד גֵּיא הִנֹּם" (נחמיה י"א, ל).
פרסומו המפוקפק של הגיא היה עקב היותו מקום עבודת המולך - פולחן עבודה זרה שהתקיים בזמנו של הנביא ירמיה. המקום היה קרוב יחסית לעיר ירושלים של אותם ימים, במרחק קצר מאוד מהחומה המערבית. החוקרים סבורים שגיא בן הנם הוא הגיא שעובר כיום ממערב לעיר העתיקה ומדרום להר ציון, ויוצא לנחל קדרון. משערים שבמות התופת (הבמות עליהן היו מקריבים את הבנים בעבודת המולך) היו במזרחו של החלק הדרומי של גיא בן הנם, ליד שער החרסית. השם בן הנם אינו מפורש די צרכו, אך יש המשערים שהמקום הוא על שמו של אדם שהיו לו קרקעות באותו הגיא.
ירמיה אומר שלמקום יקראו גיא ההריגה, כלומר שכל כך הרבה יהיו המתים בחורבן, עד שימלאו את גיא בן הנם במתים. והנביא מחמיר עוד יותר, ואומר שהמתים שיהיו שם, יהיו "לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ"
מקום זה הוא מקור השם גיהנום למקום שאליו, על פי האמונה, יגיעו החוטאים לאחר המוות.
הגיא המזוהה כיום כגיא בן הינום היווה חלק משטח ההפקר שחצץ בין ירושלים המזרחית והמערבית בשנים 1948-1967. בתקופת מלחמת העצמאות הופעל רכבל צבאי מעל הגיא, שקישר בין הר ציון לשכונת שמעה. הרכבל שימש להובלת אספקה ולפינוי פצועים, והופעל רק בשעות הלילה. הרכבל נשמר במצב כשיר בכל תקופת הקו העירוני.
בסוף המאה ה-19 הוקמו בעמק שתי שכונות: בתי שמעא במרכזו, למרגלות הר ציון, וג'ורת אל-ענב, בצפון-מערבו במקום בו נמצא היום מתחם חוצות היוצר. השכונות ננטשו ב-1948 כאשר האזור הפך לשטח הפקר.
בגיא ממוקמים בריכת הסולטן, שהוסבה לתיאטרון פתוח למופעים רבי משתתפים, והסינמטק של ירושלים. דרך חברון, הדרך המובילה משער יפו דרך דרום העיר לעבר בית לחם וחברון, מתחיל בצידו המזרחי של הגיא, חוצה אותו בגשר, וממשיך בצידו המערבי. חלקו הצפון-מערבי של הגיא מהווה פארק מטופח.
(wikipedia.org)
הגיא מוזכר לראשונה בספר יהושע בחלק מתיאור גבולות נחלות השבטים בעת חלוקתן. נראה כי הגיא שימש כנקודת מוצא חשובה, שכן הוא מופיע רבות בתיאורים אלה: "וְעָלָה הַגְּבוּל גֵּי בֶן הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב הִיא יְרוּשָׁלִָם" (יהושע ט"ו, ח); "וְיָרַד הַגְּבוּל אֶל קְצֵה הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵּי בֶן הִנֹּם אֲשֶׁר בְּעֵמֶק רְפָאִים צָפוֹנָה וְיָרַד גֵּי הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי נֶגְבָּה וְיָרַד עֵין רֹגֵל" (שם, י"ח, טז) וכדומה. גם בתיאור חלוקת הנחלות בימי נחמיה מופיע הגיא כסימן גבול: "זָנֹחַ עֲדֻלָּם וְחַצְרֵיהֶם לָכִישׁ וּשְׂדֹתֶיהָ עֲזֵקָה וּבְנֹתֶיהָ וַיַּחֲנוּ מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד גֵּיא הִנֹּם" (נחמיה י"א, ל).
פרסומו המפוקפק של הגיא היה עקב היותו מקום עבודת המולך - פולחן עבודה זרה שהתקיים בזמנו של הנביא ירמיה. המקום היה קרוב יחסית לעיר ירושלים של אותם ימים, במרחק קצר מאוד מהחומה המערבית. החוקרים סבורים שגיא בן הנם הוא הגיא שעובר כיום ממערב לעיר העתיקה ומדרום להר ציון, ויוצא לנחל קדרון. משערים שבמות התופת (הבמות עליהן היו מקריבים את הבנים בעבודת המולך) היו במזרחו של החלק הדרומי של גיא בן הנם, ליד שער החרסית. השם בן הנם אינו מפורש די צרכו, אך יש המשערים שהמקום הוא על שמו של אדם שהיו לו קרקעות באותו הגיא.
ירמיה אומר שלמקום יקראו גיא ההריגה, כלומר שכל כך הרבה יהיו המתים בחורבן, עד שימלאו את גיא בן הנם במתים. והנביא מחמיר עוד יותר, ואומר שהמתים שיהיו שם, יהיו "לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ"
מקום זה הוא מקור השם גיהנום למקום שאליו, על פי האמונה, יגיעו החוטאים לאחר המוות.
הגיא המזוהה כיום כגיא בן הינום היווה חלק משטח ההפקר שחצץ בין ירושלים המזרחית והמערבית בשנים 1948-1967. בתקופת מלחמת העצמאות הופעל רכבל צבאי מעל הגיא, שקישר בין הר ציון לשכונת שמעה. הרכבל שימש להובלת אספקה ולפינוי פצועים, והופעל רק בשעות הלילה. הרכבל נשמר במצב כשיר בכל תקופת הקו העירוני.
בסוף המאה ה-19 הוקמו בעמק שתי שכונות: בתי שמעא במרכזו, למרגלות הר ציון, וג'ורת אל-ענב, בצפון-מערבו במקום בו נמצא היום מתחם חוצות היוצר. השכונות ננטשו ב-1948 כאשר האזור הפך לשטח הפקר.
בגיא ממוקמים בריכת הסולטן, שהוסבה לתיאטרון פתוח למופעים רבי משתתפים, והסינמטק של ירושלים. דרך חברון, הדרך המובילה משער יפו דרך דרום העיר לעבר בית לחם וחברון, מתחיל בצידו המזרחי של הגיא, חוצה אותו בגשר, וממשיך בצידו המערבי. חלקו הצפון-מערבי של הגיא מהווה פארק מטופח.
(wikipedia.org)
שער האריות
שער האריות (בערבית: باب الأسباط) הוא שמו של אחד משערי ירושלים. הוא ידוע גם בשמות שער השבטים, שער יהושפט (על שם נחל קדרון שנקרא גם עמק יהושפט), שער סטפנוס הקדוש (בפי הנוצרים)[1] ובאב סיתנא מרים (שער גבירתנו מרים בערבית).
השער נבנה בין השנים 1538-1539 והוא נמצא באזור החומה הצפון מזרחית של העיר העתיקה של ירושלים, באזור הרובע המוסלמי.
השער נקרא שער האריות על שם שני האריות (למעשה אלו ברדלסים) החקוקים משני צדי חזית השער. ברדלסים אלו הם סמלו של הסולטאן הממלוכי ביברס. הם כנראה נלקחו ממבנה האכסנייה שהקים בייברס במקום לטובת עולי רגל מוסלמים והוצבו בצידי השער כשימוש משני, לאחר שמבנה האכסנייה נהרס.
לאגדה העממית הסבר אחר למיקומם של האריות/ ברדלסים כאן: הסולטאן סולימאן הראשון חלם חלום מבעית בו אריות כבירים עומדים לטרפו, לאחר שחזר החלום מספר פעמים, הבין הסולטאן שזהו עונש שעלול לבוא עליו משום שלא טרח לבצר ולמגן את ירושלים כהלכה. הוא הזדרז להקים את החומה וקבע את האריות באחד משעריה, זכר לחלום.
בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים פרץ כוח חטיבת הצנחנים דרך שער זה לעיר העתיקה.
(wikipedia.org)
השער נבנה בין השנים 1538-1539 והוא נמצא באזור החומה הצפון מזרחית של העיר העתיקה של ירושלים, באזור הרובע המוסלמי.
השער נקרא שער האריות על שם שני האריות (למעשה אלו ברדלסים) החקוקים משני צדי חזית השער. ברדלסים אלו הם סמלו של הסולטאן הממלוכי ביברס. הם כנראה נלקחו ממבנה האכסנייה שהקים בייברס במקום לטובת עולי רגל מוסלמים והוצבו בצידי השער כשימוש משני, לאחר שמבנה האכסנייה נהרס.
לאגדה העממית הסבר אחר למיקומם של האריות/ ברדלסים כאן: הסולטאן סולימאן הראשון חלם חלום מבעית בו אריות כבירים עומדים לטרפו, לאחר שחזר החלום מספר פעמים, הבין הסולטאן שזהו עונש שעלול לבוא עליו משום שלא טרח לבצר ולמגן את ירושלים כהלכה. הוא הזדרז להקים את החומה וקבע את האריות באחד משעריה, זכר לחלום.
בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים פרץ כוח חטיבת הצנחנים דרך שער זה לעיר העתיקה.
(wikipedia.org)
שער האריות
שער האריות (בערבית: باب الأسباط) הוא שמו של אחד משערי ירושלים. הוא ידוע גם בשמות שער השבטים, שער יהושפט (על שם נחל קדרון שנקרא גם עמק יהושפט), שער סטפנוס הקדוש (בפי הנוצרים)[1] ובאב סיתנא מרים (שער גבירתנו מרים בערבית).
השער נבנה בין השנים 1538-1539 והוא נמצא באזור החומה הצפון מזרחית של העיר העתיקה של ירושלים, באזור הרובע המוסלמי.
השער נקרא שער האריות על שם שני האריות (למעשה אלו ברדלסים) החקוקים משני צדי חזית השער. ברדלסים אלו הם סמלו של הסולטאן הממלוכי ביברס. הם כנראה נלקחו ממבנה האכסנייה שהקים בייברס במקום לטובת עולי רגל מוסלמים והוצבו בצידי השער כשימוש משני, לאחר שמבנה האכסנייה נהרס.
לאגדה העממית הסבר אחר למיקומם של האריות/ ברדלסים כאן: הסולטאן סולימאן הראשון חלם חלום מבעית בו אריות כבירים עומדים לטרפו, לאחר שחזר החלום מספר פעמים, הבין הסולטאן שזהו עונש שעלול לבוא עליו משום שלא טרח לבצר ולמגן את ירושלים כהלכה. הוא הזדרז להקים את החומה וקבע את האריות באחד משעריה, זכר לחלום.
בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים פרץ כוח חטיבת הצנחנים דרך שער זה לעיר העתיקה.
(wikipedia.org)
השער נבנה בין השנים 1538-1539 והוא נמצא באזור החומה הצפון מזרחית של העיר העתיקה של ירושלים, באזור הרובע המוסלמי.
השער נקרא שער האריות על שם שני האריות (למעשה אלו ברדלסים) החקוקים משני צדי חזית השער. ברדלסים אלו הם סמלו של הסולטאן הממלוכי ביברס. הם כנראה נלקחו ממבנה האכסנייה שהקים בייברס במקום לטובת עולי רגל מוסלמים והוצבו בצידי השער כשימוש משני, לאחר שמבנה האכסנייה נהרס.
לאגדה העממית הסבר אחר למיקומם של האריות/ ברדלסים כאן: הסולטאן סולימאן הראשון חלם חלום מבעית בו אריות כבירים עומדים לטרפו, לאחר שחזר החלום מספר פעמים, הבין הסולטאן שזהו עונש שעלול לבוא עליו משום שלא טרח לבצר ולמגן את ירושלים כהלכה. הוא הזדרז להקים את החומה וקבע את האריות באחד משעריה, זכר לחלום.
בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים פרץ כוח חטיבת הצנחנים דרך שער זה לעיר העתיקה.
(wikipedia.org)
שער האריות
שער האריות (בערבית: باب الأسباط) הוא שמו של אחד משערי ירושלים. הוא ידוע גם בשמות שער השבטים, שער יהושפט (על שם נחל קדרון שנקרא גם עמק יהושפט), שער סטפנוס הקדוש (בפי הנוצרים)[1] ובאב סיתנא מרים (שער גבירתנו מרים בערבית).
השער נבנה בין השנים 1538-1539 והוא נמצא באזור החומה הצפון מזרחית של העיר העתיקה של ירושלים, באזור הרובע המוסלמי.
השער נקרא שער האריות על שם שני האריות (למעשה אלו ברדלסים) החקוקים משני צדי חזית השער. ברדלסים אלו הם סמלו של הסולטאן הממלוכי ביברס. הם כנראה נלקחו ממבנה האכסנייה שהקים בייברס במקום לטובת עולי רגל מוסלמים והוצבו בצידי השער כשימוש משני, לאחר שמבנה האכסנייה נהרס.
לאגדה העממית הסבר אחר למיקומם של האריות/ ברדלסים כאן: הסולטאן סולימאן הראשון חלם חלום מבעית בו אריות כבירים עומדים לטרפו, לאחר שחזר החלום מספר פעמים, הבין הסולטאן שזהו עונש שעלול לבוא עליו משום שלא טרח לבצר ולמגן את ירושלים כהלכה. הוא הזדרז להקים את החומה וקבע את האריות באחד משעריה, זכר לחלום.
בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים פרץ כוח חטיבת הצנחנים דרך שער זה לעיר העתיקה.
(wikipedia.org)
השער נבנה בין השנים 1538-1539 והוא נמצא באזור החומה הצפון מזרחית של העיר העתיקה של ירושלים, באזור הרובע המוסלמי.
השער נקרא שער האריות על שם שני האריות (למעשה אלו ברדלסים) החקוקים משני צדי חזית השער. ברדלסים אלו הם סמלו של הסולטאן הממלוכי ביברס. הם כנראה נלקחו ממבנה האכסנייה שהקים בייברס במקום לטובת עולי רגל מוסלמים והוצבו בצידי השער כשימוש משני, לאחר שמבנה האכסנייה נהרס.
לאגדה העממית הסבר אחר למיקומם של האריות/ ברדלסים כאן: הסולטאן סולימאן הראשון חלם חלום מבעית בו אריות כבירים עומדים לטרפו, לאחר שחזר החלום מספר פעמים, הבין הסולטאן שזהו עונש שעלול לבוא עליו משום שלא טרח לבצר ולמגן את ירושלים כהלכה. הוא הזדרז להקים את החומה וקבע את האריות באחד משעריה, זכר לחלום.
בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים פרץ כוח חטיבת הצנחנים דרך שער זה לעיר העתיקה.
(wikipedia.org)
שער האריות
שער האריות (בערבית: باب الأسباط) הוא שמו של אחד משערי ירושלים. הוא ידוע גם בשמות שער השבטים, שער יהושפט (על שם נחל קדרון שנקרא גם עמק יהושפט), שער סטפנוס הקדוש (בפי הנוצרים)[1] ובאב סיתנא מרים (שער גבירתנו מרים בערבית).
השער נבנה בין השנים 1538-1539 והוא נמצא באזור החומה הצפון מזרחית של העיר העתיקה של ירושלים, באזור הרובע המוסלמי.
השער נקרא שער האריות על שם שני האריות (למעשה אלו ברדלסים) החקוקים משני צדי חזית השער. ברדלסים אלו הם סמלו של הסולטאן הממלוכי ביברס. הם כנראה נלקחו ממבנה האכסנייה שהקים בייברס במקום לטובת עולי רגל מוסלמים והוצבו בצידי השער כשימוש משני, לאחר שמבנה האכסנייה נהרס.
לאגדה העממית הסבר אחר למיקומם של האריות/ ברדלסים כאן: הסולטאן סולימאן הראשון חלם חלום מבעית בו אריות כבירים עומדים לטרפו, לאחר שחזר החלום מספר פעמים, הבין הסולטאן שזהו עונש שעלול לבוא עליו משום שלא טרח לבצר ולמגן את ירושלים כהלכה. הוא הזדרז להקים את החומה וקבע את האריות באחד משעריה, זכר לחלום.
בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים פרץ כוח חטיבת הצנחנים דרך שער זה לעיר העתיקה.
(wikipedia.org)
השער נבנה בין השנים 1538-1539 והוא נמצא באזור החומה הצפון מזרחית של העיר העתיקה של ירושלים, באזור הרובע המוסלמי.
השער נקרא שער האריות על שם שני האריות (למעשה אלו ברדלסים) החקוקים משני צדי חזית השער. ברדלסים אלו הם סמלו של הסולטאן הממלוכי ביברס. הם כנראה נלקחו ממבנה האכסנייה שהקים בייברס במקום לטובת עולי רגל מוסלמים והוצבו בצידי השער כשימוש משני, לאחר שמבנה האכסנייה נהרס.
לאגדה העממית הסבר אחר למיקומם של האריות/ ברדלסים כאן: הסולטאן סולימאן הראשון חלם חלום מבעית בו אריות כבירים עומדים לטרפו, לאחר שחזר החלום מספר פעמים, הבין הסולטאן שזהו עונש שעלול לבוא עליו משום שלא טרח לבצר ולמגן את ירושלים כהלכה. הוא הזדרז להקים את החומה וקבע את האריות באחד משעריה, זכר לחלום.
בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים פרץ כוח חטיבת הצנחנים דרך שער זה לעיר העתיקה.
(wikipedia.org)
העיר העתיקה הקרדו
קטע רחוב שבנה ככל הנראה הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס כהשלמה לקרדו הרומי, בין איזור כנסית הקבר לכנסית הניאה ולהר ציון
מבט לילי על מבנה אבן ומינרט
צילום תקריב של מבנה אבן עם מינרט נראה ברקע בלילה.
קברי נחל קדרון
קברי נחל קדרון הינם ארבעה קברים החצובים בסלע השוכנים לרגלי הר הזיתים ומתוארכים לתקופת בית שני (539 לפנה"ס- 70 לספירה). עמק קדרון או בשמו הנוסף "עמק יהושפט" הוא למעשה אחד ממתחמי הקבורה החשובים ביותר בתקופת הבית השני. מסורת הקבורה באזור החלה כבר בתקופת בית ראשון (1000-586 לפנה"ס) בתחומי כפר השילוח (סילוואן) השוכן מעט מדרום לקברי נחל קדרון. בתחומי נחל קדרון, למרגלותיו המזרחיים של הר הבית, נקברו השמנא והסלתא של העיר ירושלים מחוץ לחומות העיר. המסורות השונות שהתפתחו סביב הקברים קשרו אותם לאישים חשובים מתקופת בית ראשון למרות שכל ארבעת הקברים נבנו בתקופה מאוחרת יותר.
יד אבשלום – זהו הקבר המפורסם ביותר מבין הארבעה. מצבת יד אבשלום נחשבת לאחד המונומנטים היפים והמפוארים מתקופת בית שני בארץ ישראל. מבנה מרשים זה הוא הגבוה והשלם מבין כל המצבות העתיקות ברחבי הארץ. מבנה יד אבשלום משלב אלמנטים שונים של אדריכלות יוונית ומצרית, סגנון ייחודי ונדיר לתקופה. המבנה ששרד עד ימינו כמעט בשלמותו מתוארך למאה ה-1 לספירה. המסורת קושרת את המצבה עם אבשלום בנו של דוד המלך ומכאן שמה. עם השנים התפתח מנהג של הבאת בנים סוררים אל יד אבשלום וסקילת המצבה.
קבר יהושפט - הינו הקבר הכי פחות מוכר מבין ארבעת הקברים שכן אין הוא מופיע בחזית כיתר הקברים אלה מסתתר מאחורי יד אבשלום. הקבר מורכב משמונה חדרים ובכניסה ניצב גמלון מפואר המעוטר בשריגי עלים ופירות. מבנה קבר יהושפט משלב מוטיבים מזרחיים עם אדריכלות יוונית. ישנם חוקרים הטוענים כי יד אבשלום וקבר יהושפט תוכננו כיחידה אחת. קבר יהושפט מיוחס במסורת ליהושפט מלך יהודה למרות שנבנה מאות שנים מאוחר יותר ככל הנראה במאה ה-1 לספירה.
קבר בני חזיר - זוהי המצבה היחידה ששייכותה ידועה בוודאות שכן בחזית הקבר נמצאת כתובת בזו הלשון: "זה הקבר והנפש של אלעזר חניה יועזר יהודה שמעון יוחנן בני יוסף בן עובד יוסף ואלעזר בני חניה כוהנים מבני חזיר". בני חזיר הם משפחת כוהנים ידועה במקרא עוד מתקופת בית ראשון. מערת הקברים מורכבת מפרוזדור המוביל לחדרי כוכים בה נקברו הנפטרים ובצד המערה נמצאות מדרגות המובילות אל פני הקרקע שלמעלה. כמו כן מצוי במערה מסדרון המקשר את המערה עם הרחבה בה ניצב "קבר זכריה". המבנה בנוי בסגנון יווני אדריכלי מובהק (הסגנון הדורי) ואינו משלב סגנונות בניה נוספים. זו הסיבה שנראה שקבר בני חזיר הינו הקבר הקדום ביותר מבין הארבעה והוא מתוארך למאה ה-2 לפנה"ס לתקופת ימי החשמונאים (167-63 לפנה"ס).
קבר זכריה - זהו מבנה מפואר ומרשים במיוחד החצוב כולו בסלע. למבנה צורת קוביה ולו גג בצורת פירמידה. גם מצבה זו משלבת אלמנטים יוונים ומצריים בדומה למצבת יד אבשלום, אם כי למצבה זו אין פתח כיתר המצבות. תחת המצבה מצוי מבנה קבורה קטן בו שכן הנפטר. מסורות שונות התפתחו סביב קבר זכריה. האחת משייכת את המצבה לזכריה בן יהוידע הכהן ואילו השנייה מיחסת אותה לזכריה בן ברכיה הנביא. כך או אחרת שניהם אישים הנזכרים במקרא בתקופת הבית הראשון, ואילו המצבה נבנתה מאות שנים מאוחר יותר ככל הנראה במאה ה-1 לספירה.
יד אבשלום – זהו הקבר המפורסם ביותר מבין הארבעה. מצבת יד אבשלום נחשבת לאחד המונומנטים היפים והמפוארים מתקופת בית שני בארץ ישראל. מבנה מרשים זה הוא הגבוה והשלם מבין כל המצבות העתיקות ברחבי הארץ. מבנה יד אבשלום משלב אלמנטים שונים של אדריכלות יוונית ומצרית, סגנון ייחודי ונדיר לתקופה. המבנה ששרד עד ימינו כמעט בשלמותו מתוארך למאה ה-1 לספירה. המסורת קושרת את המצבה עם אבשלום בנו של דוד המלך ומכאן שמה. עם השנים התפתח מנהג של הבאת בנים סוררים אל יד אבשלום וסקילת המצבה.
קבר יהושפט - הינו הקבר הכי פחות מוכר מבין ארבעת הקברים שכן אין הוא מופיע בחזית כיתר הקברים אלה מסתתר מאחורי יד אבשלום. הקבר מורכב משמונה חדרים ובכניסה ניצב גמלון מפואר המעוטר בשריגי עלים ופירות. מבנה קבר יהושפט משלב מוטיבים מזרחיים עם אדריכלות יוונית. ישנם חוקרים הטוענים כי יד אבשלום וקבר יהושפט תוכננו כיחידה אחת. קבר יהושפט מיוחס במסורת ליהושפט מלך יהודה למרות שנבנה מאות שנים מאוחר יותר ככל הנראה במאה ה-1 לספירה.
קבר בני חזיר - זוהי המצבה היחידה ששייכותה ידועה בוודאות שכן בחזית הקבר נמצאת כתובת בזו הלשון: "זה הקבר והנפש של אלעזר חניה יועזר יהודה שמעון יוחנן בני יוסף בן עובד יוסף ואלעזר בני חניה כוהנים מבני חזיר". בני חזיר הם משפחת כוהנים ידועה במקרא עוד מתקופת בית ראשון. מערת הקברים מורכבת מפרוזדור המוביל לחדרי כוכים בה נקברו הנפטרים ובצד המערה נמצאות מדרגות המובילות אל פני הקרקע שלמעלה. כמו כן מצוי במערה מסדרון המקשר את המערה עם הרחבה בה ניצב "קבר זכריה". המבנה בנוי בסגנון יווני אדריכלי מובהק (הסגנון הדורי) ואינו משלב סגנונות בניה נוספים. זו הסיבה שנראה שקבר בני חזיר הינו הקבר הקדום ביותר מבין הארבעה והוא מתוארך למאה ה-2 לפנה"ס לתקופת ימי החשמונאים (167-63 לפנה"ס).
קבר זכריה - זהו מבנה מפואר ומרשים במיוחד החצוב כולו בסלע. למבנה צורת קוביה ולו גג בצורת פירמידה. גם מצבה זו משלבת אלמנטים יוונים ומצריים בדומה למצבת יד אבשלום, אם כי למצבה זו אין פתח כיתר המצבות. תחת המצבה מצוי מבנה קבורה קטן בו שכן הנפטר. מסורות שונות התפתחו סביב קבר זכריה. האחת משייכת את המצבה לזכריה בן יהוידע הכהן ואילו השנייה מיחסת אותה לזכריה בן ברכיה הנביא. כך או אחרת שניהם אישים הנזכרים במקרא בתקופת הבית הראשון, ואילו המצבה נבנתה מאות שנים מאוחר יותר ככל הנראה במאה ה-1 לספירה.
© חנה אייזנמןברחוב איתמר בן אבי
הכרזה שברחוב הנשיא של האדם החושב שנראה כמו הרצל היא של בצלאל.
מבט מרח' כספי לעבר הר-הבית והר-ציון.
רח' כספי נמצא על גבול תלפיות-טיילת ארמון הנציב.
באופק ניתן לראות את מגדלי הגבעה הצרפתית, מתחתיהם את קצה כיפת "החורבה" המשתקמת.
להבדיל, בצד שמאל (הר ציון) נראה קצה גגה של כנסיית הדורמציון.
באופק ניתן לראות את מגדלי הגבעה הצרפתית, מתחתיהם את קצה כיפת "החורבה" המשתקמת.
להבדיל, בצד שמאל (הר ציון) נראה קצה גגה של כנסיית הדורמציון.
גיא בן הנם
גיא בן הִנֹּם (או גיא בן הנום) הוא שמו של גיא בירושלים הנזכר רבות במקרא, וכיום מזוהה כעמק המקיף את העיר העתיקה ואת עיר דוד ממערב ומדרום, ומתחבר לנחל קדרון.
הגיא מוזכר לראשונה בספר יהושע בחלק מתיאור גבולות נחלות השבטים בעת חלוקתן. נראה כי הגיא שימש כנקודת מוצא חשובה, שכן הוא מופיע רבות בתיאורים אלה: "וְעָלָה הַגְּבוּל גֵּי בֶן הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב הִיא יְרוּשָׁלִָם" (יהושע ט"ו, ח); "וְיָרַד הַגְּבוּל אֶל קְצֵה הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵּי בֶן הִנֹּם אֲשֶׁר בְּעֵמֶק רְפָאִים צָפוֹנָה וְיָרַד גֵּי הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי נֶגְבָּה וְיָרַד עֵין רֹגֵל" (שם, י"ח, טז) וכדומה. גם בתיאור חלוקת הנחלות בימי נחמיה מופיע הגיא כסימן גבול: "זָנֹחַ עֲדֻלָּם וְחַצְרֵיהֶם לָכִישׁ וּשְׂדֹתֶיהָ עֲזֵקָה וּבְנֹתֶיהָ וַיַּחֲנוּ מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד גֵּיא הִנֹּם" (נחמיה י"א, ל).
פרסומו המפוקפק של הגיא היה עקב היותו מקום עבודת המולך - פולחן עבודה זרה שהתקיים בזמנו של הנביא ירמיה. המקום היה קרוב יחסית לעיר ירושלים של אותם ימים, במרחק קצר מאוד מהחומה המערבית. החוקרים סבורים שגיא בן הנם הוא הגיא שעובר כיום ממערב לעיר העתיקה ומדרום להר ציון, ויוצא לנחל קדרון.
(ויקיפדיה)
הגיא מוזכר לראשונה בספר יהושע בחלק מתיאור גבולות נחלות השבטים בעת חלוקתן. נראה כי הגיא שימש כנקודת מוצא חשובה, שכן הוא מופיע רבות בתיאורים אלה: "וְעָלָה הַגְּבוּל גֵּי בֶן הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב הִיא יְרוּשָׁלִָם" (יהושע ט"ו, ח); "וְיָרַד הַגְּבוּל אֶל קְצֵה הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵּי בֶן הִנֹּם אֲשֶׁר בְּעֵמֶק רְפָאִים צָפוֹנָה וְיָרַד גֵּי הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי נֶגְבָּה וְיָרַד עֵין רֹגֵל" (שם, י"ח, טז) וכדומה. גם בתיאור חלוקת הנחלות בימי נחמיה מופיע הגיא כסימן גבול: "זָנֹחַ עֲדֻלָּם וְחַצְרֵיהֶם לָכִישׁ וּשְׂדֹתֶיהָ עֲזֵקָה וּבְנֹתֶיהָ וַיַּחֲנוּ מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד גֵּיא הִנֹּם" (נחמיה י"א, ל).
פרסומו המפוקפק של הגיא היה עקב היותו מקום עבודת המולך - פולחן עבודה זרה שהתקיים בזמנו של הנביא ירמיה. המקום היה קרוב יחסית לעיר ירושלים של אותם ימים, במרחק קצר מאוד מהחומה המערבית. החוקרים סבורים שגיא בן הנם הוא הגיא שעובר כיום ממערב לעיר העתיקה ומדרום להר ציון, ויוצא לנחל קדרון.
(ויקיפדיה)
מלך דוד
כך נראה מלון מלך דוד ממגדל דוד
Nikon F65D
Nikon F65D
© Ruslan