נולד בעיר קובל שבווהלין, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה) בשנת 1876. למד באוניברסיטת ברלין, נסמך לרבנות בבית המדרש לרבנים בברלין ובשנת 1901 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת שטרסבורג.

בשנת 1905 נישא לליליאן (חבצלת רות) לבית בנטוויץ', בתו של הרברט בנטוויץ' ואחותם של נורמן בנטוויץ' ותלמה ילין. בני הזוג פרידלנדר התגוררו בניו יורק. ביתם בניו יורק שימש מקום מפגש לסטודנטים ולאנשי אקדמיה, לדיפלומטים ולפעילים פוליטיים וחברתיים, ונודע באווירה התרבותית ששררה בו. ישראל וליליאן פרידלנדר היו הורים לששה ילדים.

כיהן כפרופסור לספרות מקראית בבית המדרש לרבנים באמריקה, ולימד שם תנ"ך, פילוסופיה והיסטוריה.

ב-1912 ייסד את תנועת "ישראל הצעיר" עם הרב מרדכי קפלן.

פרידלנדר היה מראשי התנועה הקונסרבטיבית בארצות הברית ופעיל בולט בקהילה היהודית המקומית. בשנת 1920 נקטעו חייו באבּם, כאשר הצטרף למשלחת סעד שיצאה מטעם ארגון הג'וינט מארצות הברית לאוקראינה. בעת המסע נרצח פרידלנדר על ידי שודדים ליד העיר קמניץ פודולסק (Kamyanets Podilskyy).
ביוני 1922 עלו לארץ ישראל אלמנתו ליליאן פרידלנדר עם ילדיה, והשתקעו באחוזה המשפחתית שבנתה אחותה, ניטה לנגה, בזכרון יעקב (הידועה כיום כאחוזת לנגה). אחותה ניטה ובעלה מיכאל לנגה היו חשׂוכי ילדים, ולאחר מותם עברה האחוזה בירושה לאחותה הגדולה ליליאן.

אחד מבניהם של ישראל וליליאן פרידלנדר, דניאל, שהיה פסנתרן מחונן, נפטר בשנת 1936, והוא בן 18 בלבד. אמו הקימה על שמו את בית דניאל לאמנות ומוזיקה, הממוקם בסמוך לאחוזת המשפחה בזכרון יעקב. אחת מאחיותיה של ליליאן נקראה בשם כרמל, על שם הכרמל שאת נופיו חיבב אבי המשפחה הרברט בנטוויץ'. לאחוזה המשפחתית באנגליה קרא "חצר כרמל" (Carmelcourt), ואף "אחוזת לנגה" נשאה שם זה. לימים גם ישראל וליליאן פרידלנדר קראו לאחת מבנותיהם בשם כרמל. הבת, כרמל פרידלנדר, נישאה לשופט שמעון אגרנט.

אלמנתו של פרידלנדר, ליליאן, נפטרה שלושים וארבע שנים אחרי מותו, ב-31 באוקטובר 1954, באחוזת המשפחה בזכרון יעקב.

בראש חודש חשוון תס"א (27 באוקטובר 1700) התיישבה במקום חבורת עולים מאירופה בהנהגת רבי יהודה חסיד, והקימו בית כנסת. בח' חשוון תפ"ב (27 באוקטובר 1721) , שרפו ערבים את בית הכנסת והחצר.
בשנת תקע"ו (1816), כמעט 100 שנה אחרי החורבן הראשון של בית הכנסת, הצליחו עסקנים המשתייכים לעליית תלמידי בית הכנסת הגר"א, להשיג "פרימן" (רשיון) מקושטא לביטול החובות הישנים וחידוש הבניין. והוא נחנך מחדש בשנת תרכ"ד (1864). חידוש בית הכנסת, והקמת החורבה על תילה, נתפסה כסימן לתחילת הגאולה.
מאז הקמתה הפכה "החורבה" או בשמה המלא "בית הכנסת בית יעקב שבחצר חורבת רבי יהודה חסיד" - לבית הכנסת הגדול, המפואר והחשוב בכל ארץ ישראל ולמרכז החיים ברובע...
בהיכל זה הוכתרו רבניה האשכנזים של ירושלים וארץ ישראל. פה בתפילה חגיגית הופקד דגל הגדודים העבריים שנלחמו במלחמת העולם השניה. וממקדש מעט זה יצאה הזעקה להצלת יהודי אירופה, בעצרת תפילה שבראשה עמדו הרב הראשי יצחק איזיק הלוי הרצוג, והאדמו"ר רבי מרדכי אלטר מגור.
יומיים לאחר שנפל הרובע במאי 1948, פוצצו הירדנים את בית הכנסת, כמעשה סמלי המבטא את נצחונם. כך הפכה "החורבה" לגל חורבות בפעם השניה בתולדותיה. רצף החיים היהודיים ברובע היהודי נקטע ל-19 שנים.
אחרי מלחמת ששת הימים נתגלה לבאי הרובע היהודי מראה חורבותיו. כמו הרובע, גם "החורבה" הייתה גל של הריסות...
מששוקם הרובע החליטו המתכננים שלא להתמודד עם המונומנטים ההיסטוריים שהיו סמלי הרובע וחרבו. בתי הכנסת נוקו מהריסותיהם ומה שנמצא, שוחזר כמתחם ארכיאולוגי. קשת הקיר הצפוני שוחזרה ונשארה עדות אילמת צועקת לשמים.
החורבה הייתה חלק ממסכת האדריכלות של ירושלים. כיפת החורבה הפכה לסמל ולדמות לבית כנסת. היא חרוטה בזיכרון הקולקטיבי של העם היהודי, וניתן לחוש בחסרונה.
החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי, החליטה להחזיר עטרה ליושנה ולשחזר את בית כנסת "החורבה" כפי שהיה. –נכון להיום נמצא הפרוייקט בשלבי בנייה .

31 בינואר 2008
שלג בשכונת גונן ט'