מגדל דוד \ חומה
© Leonid Odesכותל בלילה במוצ´´ש
הכותל המערבי הינו שריד של חומה חיצונית שהקיפה את בית המקדש.
© RomKriגיא בן הינום
גיא בן הִנֹּם (או גיא בן הנום) הוא שמו של גיא בירושלים הנזכר רבות במקרא, וכיום מזוהה כעמק המקיף את העיר העתיקה ואת עיר דוד ממערב ומדרום, ומתחבר לנחל קדרון.
הגיא מוזכר לראשונה בספר יהושע בחלק מתיאור גבולות נחלות השבטים בעת חלוקתן. נראה כי הגיא שימש כנקודת מוצא חשובה, שכן הוא מופיע רבות בתיאורים אלה: "וְעָלָה הַגְּבוּל גֵּי בֶן הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב הִיא יְרוּשָׁלִָם" (יהושע ט"ו, ח); "וְיָרַד הַגְּבוּל אֶל קְצֵה הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵּי בֶן הִנֹּם אֲשֶׁר בְּעֵמֶק רְפָאִים צָפוֹנָה וְיָרַד גֵּי הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי נֶגְבָּה וְיָרַד עֵין רֹגֵל" (שם, י"ח, טז) וכדומה. גם בתיאור חלוקת הנחלות בימי נחמיה מופיע הגיא כסימן גבול: "זָנֹחַ עֲדֻלָּם וְחַצְרֵיהֶם לָכִישׁ וּשְׂדֹתֶיהָ עֲזֵקָה וּבְנֹתֶיהָ וַיַּחֲנוּ מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד גֵּיא הִנֹּם" (נחמיה י"א, ל).
פרסומו המפוקפק של הגיא היה עקב היותו מקום עבודת המולך - פולחן עבודה זרה שהתקיים בזמנו של הנביא ירמיה. המקום היה קרוב יחסית לעיר ירושלים של אותם ימים, במרחק קצר מאוד מהחומה המערבית. החוקרים סבורים שגיא בן הנם הוא הגיא שעובר כיום ממערב לעיר העתיקה ומדרום להר ציון, ויוצא לנחל קדרון. משערים שבמות התופת (הבמות עליהן היו מקריבים את הבנים בעבודת המולך) היו במזרחו של החלק הדרומי של גיא בן הנם, ליד שער החרסית. השם בן הנם אינו מפורש די צרכו, אך יש המשערים שהמקום הוא על שמו של אדם שהיו לו קרקעות באותו הגיא.
ירמיה אומר שלמקום יקראו גיא ההריגה, כלומר שכל כך הרבה יהיו המתים בחורבן, עד שימלאו את גיא בן הנם במתים. והנביא מחמיר עוד יותר, ואומר שהמתים שיהיו שם, יהיו "לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ"
מקום זה הוא מקור השם גיהנום למקום שאליו, על פי האמונה, יגיעו החוטאים לאחר המוות.
הגיא המזוהה כיום כגיא בן הינום היווה חלק משטח ההפקר שחצץ בין ירושלים המזרחית והמערבית בשנים 1948-1967. בתקופת מלחמת העצמאות הופעל רכבל צבאי מעל הגיא, שקישר בין הר ציון לשכונת שמעה. הרכבל שימש להובלת אספקה ולפינוי פצועים, והופעל רק בשעות הלילה. הרכבל נשמר במצב כשיר בכל תקופת הקו העירוני.
בסוף המאה ה-19 הוקמו בעמק שתי שכונות: בתי שמעא במרכזו, למרגלות הר ציון, וג'ורת אל-ענב, בצפון-מערבו במקום בו נמצא היום מתחם חוצות היוצר. השכונות ננטשו ב-1948 כאשר האזור הפך לשטח הפקר.
בגיא ממוקמים בריכת הסולטן, שהוסבה לתיאטרון פתוח למופעים רבי משתתפים, והסינמטק של ירושלים. דרך חברון, הדרך המובילה משער יפו דרך דרום העיר לעבר בית לחם וחברון, מתחיל בצידו המזרחי של הגיא, חוצה אותו בגשר, וממשיך בצידו המערבי. חלקו הצפון-מערבי של הגיא מהווה פארק מטופח.
(wikipedia.org)
הגיא מוזכר לראשונה בספר יהושע בחלק מתיאור גבולות נחלות השבטים בעת חלוקתן. נראה כי הגיא שימש כנקודת מוצא חשובה, שכן הוא מופיע רבות בתיאורים אלה: "וְעָלָה הַגְּבוּל גֵּי בֶן הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב הִיא יְרוּשָׁלִָם" (יהושע ט"ו, ח); "וְיָרַד הַגְּבוּל אֶל קְצֵה הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵּי בֶן הִנֹּם אֲשֶׁר בְּעֵמֶק רְפָאִים צָפוֹנָה וְיָרַד גֵּי הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי נֶגְבָּה וְיָרַד עֵין רֹגֵל" (שם, י"ח, טז) וכדומה. גם בתיאור חלוקת הנחלות בימי נחמיה מופיע הגיא כסימן גבול: "זָנֹחַ עֲדֻלָּם וְחַצְרֵיהֶם לָכִישׁ וּשְׂדֹתֶיהָ עֲזֵקָה וּבְנֹתֶיהָ וַיַּחֲנוּ מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד גֵּיא הִנֹּם" (נחמיה י"א, ל).
פרסומו המפוקפק של הגיא היה עקב היותו מקום עבודת המולך - פולחן עבודה זרה שהתקיים בזמנו של הנביא ירמיה. המקום היה קרוב יחסית לעיר ירושלים של אותם ימים, במרחק קצר מאוד מהחומה המערבית. החוקרים סבורים שגיא בן הנם הוא הגיא שעובר כיום ממערב לעיר העתיקה ומדרום להר ציון, ויוצא לנחל קדרון. משערים שבמות התופת (הבמות עליהן היו מקריבים את הבנים בעבודת המולך) היו במזרחו של החלק הדרומי של גיא בן הנם, ליד שער החרסית. השם בן הנם אינו מפורש די צרכו, אך יש המשערים שהמקום הוא על שמו של אדם שהיו לו קרקעות באותו הגיא.
ירמיה אומר שלמקום יקראו גיא ההריגה, כלומר שכל כך הרבה יהיו המתים בחורבן, עד שימלאו את גיא בן הנם במתים. והנביא מחמיר עוד יותר, ואומר שהמתים שיהיו שם, יהיו "לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ"
מקום זה הוא מקור השם גיהנום למקום שאליו, על פי האמונה, יגיעו החוטאים לאחר המוות.
הגיא המזוהה כיום כגיא בן הינום היווה חלק משטח ההפקר שחצץ בין ירושלים המזרחית והמערבית בשנים 1948-1967. בתקופת מלחמת העצמאות הופעל רכבל צבאי מעל הגיא, שקישר בין הר ציון לשכונת שמעה. הרכבל שימש להובלת אספקה ולפינוי פצועים, והופעל רק בשעות הלילה. הרכבל נשמר במצב כשיר בכל תקופת הקו העירוני.
בסוף המאה ה-19 הוקמו בעמק שתי שכונות: בתי שמעא במרכזו, למרגלות הר ציון, וג'ורת אל-ענב, בצפון-מערבו במקום בו נמצא היום מתחם חוצות היוצר. השכונות ננטשו ב-1948 כאשר האזור הפך לשטח הפקר.
בגיא ממוקמים בריכת הסולטן, שהוסבה לתיאטרון פתוח למופעים רבי משתתפים, והסינמטק של ירושלים. דרך חברון, הדרך המובילה משער יפו דרך דרום העיר לעבר בית לחם וחברון, מתחיל בצידו המזרחי של הגיא, חוצה אותו בגשר, וממשיך בצידו המערבי. חלקו הצפון-מערבי של הגיא מהווה פארק מטופח.
(wikipedia.org)
גיא בן הינום
גיא בן הִנֹּם (או גיא בן הנום) הוא שמו של גיא בירושלים הנזכר רבות במקרא, וכיום מזוהה כעמק המקיף את העיר העתיקה ואת עיר דוד ממערב ומדרום, ומתחבר לנחל קדרון.
הגיא מוזכר לראשונה בספר יהושע בחלק מתיאור גבולות נחלות השבטים בעת חלוקתן. נראה כי הגיא שימש כנקודת מוצא חשובה, שכן הוא מופיע רבות בתיאורים אלה: "וְעָלָה הַגְּבוּל גֵּי בֶן הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב הִיא יְרוּשָׁלִָם" (יהושע ט"ו, ח); "וְיָרַד הַגְּבוּל אֶל קְצֵה הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵּי בֶן הִנֹּם אֲשֶׁר בְּעֵמֶק רְפָאִים צָפוֹנָה וְיָרַד גֵּי הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי נֶגְבָּה וְיָרַד עֵין רֹגֵל" (שם, י"ח, טז) וכדומה. גם בתיאור חלוקת הנחלות בימי נחמיה מופיע הגיא כסימן גבול: "זָנֹחַ עֲדֻלָּם וְחַצְרֵיהֶם לָכִישׁ וּשְׂדֹתֶיהָ עֲזֵקָה וּבְנֹתֶיהָ וַיַּחֲנוּ מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד גֵּיא הִנֹּם" (נחמיה י"א, ל).
פרסומו המפוקפק של הגיא היה עקב היותו מקום עבודת המולך - פולחן עבודה זרה שהתקיים בזמנו של הנביא ירמיה. המקום היה קרוב יחסית לעיר ירושלים של אותם ימים, במרחק קצר מאוד מהחומה המערבית. החוקרים סבורים שגיא בן הנם הוא הגיא שעובר כיום ממערב לעיר העתיקה ומדרום להר ציון, ויוצא לנחל קדרון. משערים שבמות התופת (הבמות עליהן היו מקריבים את הבנים בעבודת המולך) היו במזרחו של החלק הדרומי של גיא בן הנם, ליד שער החרסית. השם בן הנם אינו מפורש די צרכו, אך יש המשערים שהמקום הוא על שמו של אדם שהיו לו קרקעות באותו הגיא.
ירמיה אומר שלמקום יקראו גיא ההריגה, כלומר שכל כך הרבה יהיו המתים בחורבן, עד שימלאו את גיא בן הנם במתים. והנביא מחמיר עוד יותר, ואומר שהמתים שיהיו שם, יהיו "לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ"
מקום זה הוא מקור השם גיהנום למקום שאליו, על פי האמונה, יגיעו החוטאים לאחר המוות.
הגיא המזוהה כיום כגיא בן הינום היווה חלק משטח ההפקר שחצץ בין ירושלים המזרחית והמערבית בשנים 1948-1967. בתקופת מלחמת העצמאות הופעל רכבל צבאי מעל הגיא, שקישר בין הר ציון לשכונת שמעה. הרכבל שימש להובלת אספקה ולפינוי פצועים, והופעל רק בשעות הלילה. הרכבל נשמר במצב כשיר בכל תקופת הקו העירוני.
בסוף המאה ה-19 הוקמו בעמק שתי שכונות: בתי שמעא במרכזו, למרגלות הר ציון, וג'ורת אל-ענב, בצפון-מערבו במקום בו נמצא היום מתחם חוצות היוצר. השכונות ננטשו ב-1948 כאשר האזור הפך לשטח הפקר.
בגיא ממוקמים בריכת הסולטן, שהוסבה לתיאטרון פתוח למופעים רבי משתתפים, והסינמטק של ירושלים. דרך חברון, הדרך המובילה משער יפו דרך דרום העיר לעבר בית לחם וחברון, מתחיל בצידו המזרחי של הגיא, חוצה אותו בגשר, וממשיך בצידו המערבי. חלקו הצפון-מערבי של הגיא מהווה פארק מטופח.
(wikipedia.org)
הגיא מוזכר לראשונה בספר יהושע בחלק מתיאור גבולות נחלות השבטים בעת חלוקתן. נראה כי הגיא שימש כנקודת מוצא חשובה, שכן הוא מופיע רבות בתיאורים אלה: "וְעָלָה הַגְּבוּל גֵּי בֶן הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב הִיא יְרוּשָׁלִָם" (יהושע ט"ו, ח); "וְיָרַד הַגְּבוּל אֶל קְצֵה הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵּי בֶן הִנֹּם אֲשֶׁר בְּעֵמֶק רְפָאִים צָפוֹנָה וְיָרַד גֵּי הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי נֶגְבָּה וְיָרַד עֵין רֹגֵל" (שם, י"ח, טז) וכדומה. גם בתיאור חלוקת הנחלות בימי נחמיה מופיע הגיא כסימן גבול: "זָנֹחַ עֲדֻלָּם וְחַצְרֵיהֶם לָכִישׁ וּשְׂדֹתֶיהָ עֲזֵקָה וּבְנֹתֶיהָ וַיַּחֲנוּ מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד גֵּיא הִנֹּם" (נחמיה י"א, ל).
פרסומו המפוקפק של הגיא היה עקב היותו מקום עבודת המולך - פולחן עבודה זרה שהתקיים בזמנו של הנביא ירמיה. המקום היה קרוב יחסית לעיר ירושלים של אותם ימים, במרחק קצר מאוד מהחומה המערבית. החוקרים סבורים שגיא בן הנם הוא הגיא שעובר כיום ממערב לעיר העתיקה ומדרום להר ציון, ויוצא לנחל קדרון. משערים שבמות התופת (הבמות עליהן היו מקריבים את הבנים בעבודת המולך) היו במזרחו של החלק הדרומי של גיא בן הנם, ליד שער החרסית. השם בן הנם אינו מפורש די צרכו, אך יש המשערים שהמקום הוא על שמו של אדם שהיו לו קרקעות באותו הגיא.
ירמיה אומר שלמקום יקראו גיא ההריגה, כלומר שכל כך הרבה יהיו המתים בחורבן, עד שימלאו את גיא בן הנם במתים. והנביא מחמיר עוד יותר, ואומר שהמתים שיהיו שם, יהיו "לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ"
מקום זה הוא מקור השם גיהנום למקום שאליו, על פי האמונה, יגיעו החוטאים לאחר המוות.
הגיא המזוהה כיום כגיא בן הינום היווה חלק משטח ההפקר שחצץ בין ירושלים המזרחית והמערבית בשנים 1948-1967. בתקופת מלחמת העצמאות הופעל רכבל צבאי מעל הגיא, שקישר בין הר ציון לשכונת שמעה. הרכבל שימש להובלת אספקה ולפינוי פצועים, והופעל רק בשעות הלילה. הרכבל נשמר במצב כשיר בכל תקופת הקו העירוני.
בסוף המאה ה-19 הוקמו בעמק שתי שכונות: בתי שמעא במרכזו, למרגלות הר ציון, וג'ורת אל-ענב, בצפון-מערבו במקום בו נמצא היום מתחם חוצות היוצר. השכונות ננטשו ב-1948 כאשר האזור הפך לשטח הפקר.
בגיא ממוקמים בריכת הסולטן, שהוסבה לתיאטרון פתוח למופעים רבי משתתפים, והסינמטק של ירושלים. דרך חברון, הדרך המובילה משער יפו דרך דרום העיר לעבר בית לחם וחברון, מתחיל בצידו המזרחי של הגיא, חוצה אותו בגשר, וממשיך בצידו המערבי. חלקו הצפון-מערבי של הגיא מהווה פארק מטופח.
(wikipedia.org)
מגדל וחומה עתיקה
מבט על מגדל אבן ועל שרידי חומה עתיקה בעיר העתיקה.
גיא בן הינום
גיא בן הִנֹּם (או גיא בן הנום) הוא שמו של גיא בירושלים הנזכר רבות במקרא, וכיום מזוהה כעמק המקיף את העיר העתיקה ואת עיר דוד ממערב ומדרום, ומתחבר לנחל קדרון.
הגיא מוזכר לראשונה בספר יהושע בחלק מתיאור גבולות נחלות השבטים בעת חלוקתן. נראה כי הגיא שימש כנקודת מוצא חשובה, שכן הוא מופיע רבות בתיאורים אלה: "וְעָלָה הַגְּבוּל גֵּי בֶן הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב הִיא יְרוּשָׁלִָם" (יהושע ט"ו, ח); "וְיָרַד הַגְּבוּל אֶל קְצֵה הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵּי בֶן הִנֹּם אֲשֶׁר בְּעֵמֶק רְפָאִים צָפוֹנָה וְיָרַד גֵּי הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי נֶגְבָּה וְיָרַד עֵין רֹגֵל" (שם, י"ח, טז) וכדומה. גם בתיאור חלוקת הנחלות בימי נחמיה מופיע הגיא כסימן גבול: "זָנֹחַ עֲדֻלָּם וְחַצְרֵיהֶם לָכִישׁ וּשְׂדֹתֶיהָ עֲזֵקָה וּבְנֹתֶיהָ וַיַּחֲנוּ מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד גֵּיא הִנֹּם" (נחמיה י"א, ל).
פרסומו המפוקפק של הגיא היה עקב היותו מקום עבודת המולך - פולחן עבודה זרה שהתקיים בזמנו של הנביא ירמיה. המקום היה קרוב יחסית לעיר ירושלים של אותם ימים, במרחק קצר מאוד מהחומה המערבית. החוקרים סבורים שגיא בן הנם הוא הגיא שעובר כיום ממערב לעיר העתיקה ומדרום להר ציון, ויוצא לנחל קדרון. משערים שבמות התופת (הבמות עליהן היו מקריבים את הבנים בעבודת המולך) היו במזרחו של החלק הדרומי של גיא בן הנם, ליד שער החרסית. השם בן הנם אינו מפורש די צרכו, אך יש המשערים שהמקום הוא על שמו של אדם שהיו לו קרקעות באותו הגיא.
ירמיה אומר שלמקום יקראו גיא ההריגה, כלומר שכל כך הרבה יהיו המתים בחורבן, עד שימלאו את גיא בן הנם במתים. והנביא מחמיר עוד יותר, ואומר שהמתים שיהיו שם, יהיו "לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ"
מקום זה הוא מקור השם גיהנום למקום שאליו, על פי האמונה, יגיעו החוטאים לאחר המוות.
הגיא המזוהה כיום כגיא בן הינום היווה חלק משטח ההפקר שחצץ בין ירושלים המזרחית והמערבית בשנים 1948-1967. בתקופת מלחמת העצמאות הופעל רכבל צבאי מעל הגיא, שקישר בין הר ציון לשכונת שמעה. הרכבל שימש להובלת אספקה ולפינוי פצועים, והופעל רק בשעות הלילה. הרכבל נשמר במצב כשיר בכל תקופת הקו העירוני.
בסוף המאה ה-19 הוקמו בעמק שתי שכונות: בתי שמעא במרכזו, למרגלות הר ציון, וג'ורת אל-ענב, בצפון-מערבו במקום בו נמצא היום מתחם חוצות היוצר. השכונות ננטשו ב-1948 כאשר האזור הפך לשטח הפקר.
בגיא ממוקמים בריכת הסולטן, שהוסבה לתיאטרון פתוח למופעים רבי משתתפים, והסינמטק של ירושלים. דרך חברון, הדרך המובילה משער יפו דרך דרום העיר לעבר בית לחם וחברון, מתחיל בצידו המזרחי של הגיא, חוצה אותו בגשר, וממשיך בצידו המערבי. חלקו הצפון-מערבי של הגיא מהווה פארק מטופח.
(wikipedia.org)
הגיא מוזכר לראשונה בספר יהושע בחלק מתיאור גבולות נחלות השבטים בעת חלוקתן. נראה כי הגיא שימש כנקודת מוצא חשובה, שכן הוא מופיע רבות בתיאורים אלה: "וְעָלָה הַגְּבוּל גֵּי בֶן הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב הִיא יְרוּשָׁלִָם" (יהושע ט"ו, ח); "וְיָרַד הַגְּבוּל אֶל קְצֵה הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵּי בֶן הִנֹּם אֲשֶׁר בְּעֵמֶק רְפָאִים צָפוֹנָה וְיָרַד גֵּי הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי נֶגְבָּה וְיָרַד עֵין רֹגֵל" (שם, י"ח, טז) וכדומה. גם בתיאור חלוקת הנחלות בימי נחמיה מופיע הגיא כסימן גבול: "זָנֹחַ עֲדֻלָּם וְחַצְרֵיהֶם לָכִישׁ וּשְׂדֹתֶיהָ עֲזֵקָה וּבְנֹתֶיהָ וַיַּחֲנוּ מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד גֵּיא הִנֹּם" (נחמיה י"א, ל).
פרסומו המפוקפק של הגיא היה עקב היותו מקום עבודת המולך - פולחן עבודה זרה שהתקיים בזמנו של הנביא ירמיה. המקום היה קרוב יחסית לעיר ירושלים של אותם ימים, במרחק קצר מאוד מהחומה המערבית. החוקרים סבורים שגיא בן הנם הוא הגיא שעובר כיום ממערב לעיר העתיקה ומדרום להר ציון, ויוצא לנחל קדרון. משערים שבמות התופת (הבמות עליהן היו מקריבים את הבנים בעבודת המולך) היו במזרחו של החלק הדרומי של גיא בן הנם, ליד שער החרסית. השם בן הנם אינו מפורש די צרכו, אך יש המשערים שהמקום הוא על שמו של אדם שהיו לו קרקעות באותו הגיא.
ירמיה אומר שלמקום יקראו גיא ההריגה, כלומר שכל כך הרבה יהיו המתים בחורבן, עד שימלאו את גיא בן הנם במתים. והנביא מחמיר עוד יותר, ואומר שהמתים שיהיו שם, יהיו "לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ"
מקום זה הוא מקור השם גיהנום למקום שאליו, על פי האמונה, יגיעו החוטאים לאחר המוות.
הגיא המזוהה כיום כגיא בן הינום היווה חלק משטח ההפקר שחצץ בין ירושלים המזרחית והמערבית בשנים 1948-1967. בתקופת מלחמת העצמאות הופעל רכבל צבאי מעל הגיא, שקישר בין הר ציון לשכונת שמעה. הרכבל שימש להובלת אספקה ולפינוי פצועים, והופעל רק בשעות הלילה. הרכבל נשמר במצב כשיר בכל תקופת הקו העירוני.
בסוף המאה ה-19 הוקמו בעמק שתי שכונות: בתי שמעא במרכזו, למרגלות הר ציון, וג'ורת אל-ענב, בצפון-מערבו במקום בו נמצא היום מתחם חוצות היוצר. השכונות ננטשו ב-1948 כאשר האזור הפך לשטח הפקר.
בגיא ממוקמים בריכת הסולטן, שהוסבה לתיאטרון פתוח למופעים רבי משתתפים, והסינמטק של ירושלים. דרך חברון, הדרך המובילה משער יפו דרך דרום העיר לעבר בית לחם וחברון, מתחיל בצידו המזרחי של הגיא, חוצה אותו בגשר, וממשיך בצידו המערבי. חלקו הצפון-מערבי של הגיא מהווה פארק מטופח.
(wikipedia.org)
שער האריות
שער האריות (בערבית: باب الأسباط) הוא שמו של אחד משערי ירושלים. הוא ידוע גם בשמות שער השבטים, שער יהושפט (על שם נחל קדרון שנקרא גם עמק יהושפט), שער סטפנוס הקדוש (בפי הנוצרים)[1] ובאב סיתנא מרים (שער גבירתנו מרים בערבית).
השער נבנה בין השנים 1538-1539 והוא נמצא באזור החומה הצפון מזרחית של העיר העתיקה של ירושלים, באזור הרובע המוסלמי.
השער נקרא שער האריות על שם שני האריות (למעשה אלו ברדלסים) החקוקים משני צדי חזית השער. ברדלסים אלו הם סמלו של הסולטאן הממלוכי ביברס. הם כנראה נלקחו ממבנה האכסנייה שהקים בייברס במקום לטובת עולי רגל מוסלמים והוצבו בצידי השער כשימוש משני, לאחר שמבנה האכסנייה נהרס.
לאגדה העממית הסבר אחר למיקומם של האריות/ ברדלסים כאן: הסולטאן סולימאן הראשון חלם חלום מבעית בו אריות כבירים עומדים לטרפו, לאחר שחזר החלום מספר פעמים, הבין הסולטאן שזהו עונש שעלול לבוא עליו משום שלא טרח לבצר ולמגן את ירושלים כהלכה. הוא הזדרז להקים את החומה וקבע את האריות באחד משעריה, זכר לחלום.
בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים פרץ כוח חטיבת הצנחנים דרך שער זה לעיר העתיקה.
(wikipedia.org)
השער נבנה בין השנים 1538-1539 והוא נמצא באזור החומה הצפון מזרחית של העיר העתיקה של ירושלים, באזור הרובע המוסלמי.
השער נקרא שער האריות על שם שני האריות (למעשה אלו ברדלסים) החקוקים משני צדי חזית השער. ברדלסים אלו הם סמלו של הסולטאן הממלוכי ביברס. הם כנראה נלקחו ממבנה האכסנייה שהקים בייברס במקום לטובת עולי רגל מוסלמים והוצבו בצידי השער כשימוש משני, לאחר שמבנה האכסנייה נהרס.
לאגדה העממית הסבר אחר למיקומם של האריות/ ברדלסים כאן: הסולטאן סולימאן הראשון חלם חלום מבעית בו אריות כבירים עומדים לטרפו, לאחר שחזר החלום מספר פעמים, הבין הסולטאן שזהו עונש שעלול לבוא עליו משום שלא טרח לבצר ולמגן את ירושלים כהלכה. הוא הזדרז להקים את החומה וקבע את האריות באחד משעריה, זכר לחלום.
בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים פרץ כוח חטיבת הצנחנים דרך שער זה לעיר העתיקה.
(wikipedia.org)
שער האריות
שער האריות (בערבית: باب الأسباط) הוא שמו של אחד משערי ירושלים. הוא ידוע גם בשמות שער השבטים, שער יהושפט (על שם נחל קדרון שנקרא גם עמק יהושפט), שער סטפנוס הקדוש (בפי הנוצרים)[1] ובאב סיתנא מרים (שער גבירתנו מרים בערבית).
השער נבנה בין השנים 1538-1539 והוא נמצא באזור החומה הצפון מזרחית של העיר העתיקה של ירושלים, באזור הרובע המוסלמי.
השער נקרא שער האריות על שם שני האריות (למעשה אלו ברדלסים) החקוקים משני צדי חזית השער. ברדלסים אלו הם סמלו של הסולטאן הממלוכי ביברס. הם כנראה נלקחו ממבנה האכסנייה שהקים בייברס במקום לטובת עולי רגל מוסלמים והוצבו בצידי השער כשימוש משני, לאחר שמבנה האכסנייה נהרס.
לאגדה העממית הסבר אחר למיקומם של האריות/ ברדלסים כאן: הסולטאן סולימאן הראשון חלם חלום מבעית בו אריות כבירים עומדים לטרפו, לאחר שחזר החלום מספר פעמים, הבין הסולטאן שזהו עונש שעלול לבוא עליו משום שלא טרח לבצר ולמגן את ירושלים כהלכה. הוא הזדרז להקים את החומה וקבע את האריות באחד משעריה, זכר לחלום.
בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים פרץ כוח חטיבת הצנחנים דרך שער זה לעיר העתיקה.
(wikipedia.org)
השער נבנה בין השנים 1538-1539 והוא נמצא באזור החומה הצפון מזרחית של העיר העתיקה של ירושלים, באזור הרובע המוסלמי.
השער נקרא שער האריות על שם שני האריות (למעשה אלו ברדלסים) החקוקים משני צדי חזית השער. ברדלסים אלו הם סמלו של הסולטאן הממלוכי ביברס. הם כנראה נלקחו ממבנה האכסנייה שהקים בייברס במקום לטובת עולי רגל מוסלמים והוצבו בצידי השער כשימוש משני, לאחר שמבנה האכסנייה נהרס.
לאגדה העממית הסבר אחר למיקומם של האריות/ ברדלסים כאן: הסולטאן סולימאן הראשון חלם חלום מבעית בו אריות כבירים עומדים לטרפו, לאחר שחזר החלום מספר פעמים, הבין הסולטאן שזהו עונש שעלול לבוא עליו משום שלא טרח לבצר ולמגן את ירושלים כהלכה. הוא הזדרז להקים את החומה וקבע את האריות באחד משעריה, זכר לחלום.
בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים פרץ כוח חטיבת הצנחנים דרך שער זה לעיר העתיקה.
(wikipedia.org)
שער האריות
שער האריות (בערבית: باب الأسباط) הוא שמו של אחד משערי ירושלים. הוא ידוע גם בשמות שער השבטים, שער יהושפט (על שם נחל קדרון שנקרא גם עמק יהושפט), שער סטפנוס הקדוש (בפי הנוצרים)[1] ובאב סיתנא מרים (שער גבירתנו מרים בערבית).
השער נבנה בין השנים 1538-1539 והוא נמצא באזור החומה הצפון מזרחית של העיר העתיקה של ירושלים, באזור הרובע המוסלמי.
השער נקרא שער האריות על שם שני האריות (למעשה אלו ברדלסים) החקוקים משני צדי חזית השער. ברדלסים אלו הם סמלו של הסולטאן הממלוכי ביברס. הם כנראה נלקחו ממבנה האכסנייה שהקים בייברס במקום לטובת עולי רגל מוסלמים והוצבו בצידי השער כשימוש משני, לאחר שמבנה האכסנייה נהרס.
לאגדה העממית הסבר אחר למיקומם של האריות/ ברדלסים כאן: הסולטאן סולימאן הראשון חלם חלום מבעית בו אריות כבירים עומדים לטרפו, לאחר שחזר החלום מספר פעמים, הבין הסולטאן שזהו עונש שעלול לבוא עליו משום שלא טרח לבצר ולמגן את ירושלים כהלכה. הוא הזדרז להקים את החומה וקבע את האריות באחד משעריה, זכר לחלום.
בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים פרץ כוח חטיבת הצנחנים דרך שער זה לעיר העתיקה.
(wikipedia.org)
השער נבנה בין השנים 1538-1539 והוא נמצא באזור החומה הצפון מזרחית של העיר העתיקה של ירושלים, באזור הרובע המוסלמי.
השער נקרא שער האריות על שם שני האריות (למעשה אלו ברדלסים) החקוקים משני צדי חזית השער. ברדלסים אלו הם סמלו של הסולטאן הממלוכי ביברס. הם כנראה נלקחו ממבנה האכסנייה שהקים בייברס במקום לטובת עולי רגל מוסלמים והוצבו בצידי השער כשימוש משני, לאחר שמבנה האכסנייה נהרס.
לאגדה העממית הסבר אחר למיקומם של האריות/ ברדלסים כאן: הסולטאן סולימאן הראשון חלם חלום מבעית בו אריות כבירים עומדים לטרפו, לאחר שחזר החלום מספר פעמים, הבין הסולטאן שזהו עונש שעלול לבוא עליו משום שלא טרח לבצר ולמגן את ירושלים כהלכה. הוא הזדרז להקים את החומה וקבע את האריות באחד משעריה, זכר לחלום.
בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים פרץ כוח חטיבת הצנחנים דרך שער זה לעיר העתיקה.
(wikipedia.org)
שער האריות
שער האריות (בערבית: باب الأسباط) הוא שמו של אחד משערי ירושלים. הוא ידוע גם בשמות שער השבטים, שער יהושפט (על שם נחל קדרון שנקרא גם עמק יהושפט), שער סטפנוס הקדוש (בפי הנוצרים)[1] ובאב סיתנא מרים (שער גבירתנו מרים בערבית).
השער נבנה בין השנים 1538-1539 והוא נמצא באזור החומה הצפון מזרחית של העיר העתיקה של ירושלים, באזור הרובע המוסלמי.
השער נקרא שער האריות על שם שני האריות (למעשה אלו ברדלסים) החקוקים משני צדי חזית השער. ברדלסים אלו הם סמלו של הסולטאן הממלוכי ביברס. הם כנראה נלקחו ממבנה האכסנייה שהקים בייברס במקום לטובת עולי רגל מוסלמים והוצבו בצידי השער כשימוש משני, לאחר שמבנה האכסנייה נהרס.
לאגדה העממית הסבר אחר למיקומם של האריות/ ברדלסים כאן: הסולטאן סולימאן הראשון חלם חלום מבעית בו אריות כבירים עומדים לטרפו, לאחר שחזר החלום מספר פעמים, הבין הסולטאן שזהו עונש שעלול לבוא עליו משום שלא טרח לבצר ולמגן את ירושלים כהלכה. הוא הזדרז להקים את החומה וקבע את האריות באחד משעריה, זכר לחלום.
בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים פרץ כוח חטיבת הצנחנים דרך שער זה לעיר העתיקה.
(wikipedia.org)
השער נבנה בין השנים 1538-1539 והוא נמצא באזור החומה הצפון מזרחית של העיר העתיקה של ירושלים, באזור הרובע המוסלמי.
השער נקרא שער האריות על שם שני האריות (למעשה אלו ברדלסים) החקוקים משני צדי חזית השער. ברדלסים אלו הם סמלו של הסולטאן הממלוכי ביברס. הם כנראה נלקחו ממבנה האכסנייה שהקים בייברס במקום לטובת עולי רגל מוסלמים והוצבו בצידי השער כשימוש משני, לאחר שמבנה האכסנייה נהרס.
לאגדה העממית הסבר אחר למיקומם של האריות/ ברדלסים כאן: הסולטאן סולימאן הראשון חלם חלום מבעית בו אריות כבירים עומדים לטרפו, לאחר שחזר החלום מספר פעמים, הבין הסולטאן שזהו עונש שעלול לבוא עליו משום שלא טרח לבצר ולמגן את ירושלים כהלכה. הוא הזדרז להקים את החומה וקבע את האריות באחד משעריה, זכר לחלום.
בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים פרץ כוח חטיבת הצנחנים דרך שער זה לעיר העתיקה.
(wikipedia.org)
שריד חומת ירושלים שהובקעה
שימו לב לרוחבה של החומה שהובקעה לפני שנות אלפיים.
© חנה אייזנמןנופי דדוש
מבט מהחומה משער יפו לכיוון שער האריות למזרח ירושלים. מקום תוסס צילום נופי דדוש אור יהודה.
יחסים אינטימיים מסוג אחר
אלעד שרמן
הכותל המערבי הינו שריד של חומה חיצונית שהקיפה את בית המקדש.
הכותל המערבי הינו שריד של חומה חיצונית שהקיפה את בית המקדש.
© Elad Shermanשביל לאורך חומות העיר
שביל מרוצף עובר לצד ביצורי האבן הגבוהים של העיר העתיקה. משמאל צומחים עצי אורן גדולים המטילים צל, ומימין מתנשאת החומה העתיקה, כשברקע נראים מבנים מודרניים ומנוף בנייה.
נופי דדוש
הכפר סילואן מבט למזרח ברקע החומה
מזרח ירושלים, חומות של עיר העתיקה
שערי ירושלים הינם שערים אשר נמצאים בחומת ירושלים. בחומה ישנם שבעה שערים פתוחים, ומספר שערים אטומים. שער הרחמים הוא המפורסם מבין השערים האטומים ולכן נהוג לאמר שבחומת ירושלים שמונה שערים.
שלג בדרך חברון
מאחורי הגבעה הנראית בתמונה נמצאת שכונת חומת-שמואל (הר-חומה). קצת הלאה ממנה, פניה שמאלה, נמצאת שכונת גילה שסבלה רבות מירי מבית ג'אלה, גם הנוצרים בבית ג'אלה ובבית לחם סבלו קשות, ונאלצו להימלט מפני הג'יהאד האיסלאמי שלעולם אינו רווה מדם ה"כופרים".
היום גם גילה מוגנת בחומה מפני הירי. זאת השיטה ה"ישראלית", לברוח ולהסתגר בגיטאות, כאילו היינו עדיין בגילה, כאילו לא היה לנו "הצבא הטוב ביותר במזרח התיכון", כאילו לא ניצחנו בכל המלחמות את האימפריאליזם הג'יהאדי. זאת דרכם, תמיד, של מהרסינו ומחריבינו.
היום גם גילה מוגנת בחומה מפני הירי. זאת השיטה ה"ישראלית", לברוח ולהסתגר בגיטאות, כאילו היינו עדיין בגילה, כאילו לא היה לנו "הצבא הטוב ביותר במזרח התיכון", כאילו לא ניצחנו בכל המלחמות את האימפריאליזם הג'יהאדי. זאת דרכם, תמיד, של מהרסינו ומחריבינו.
העיר העתיקה
חומה מערבית של העיר העתיקה לא הרחק מהר ציון
חומת העיר העתיקה
החומה מבחוץ
הדס זיגדון
יצירת פסיפס שיצרתי לזכר אבא שלי מאיר.
ירושלים תמיד תהייה עירו, הוא נח בה למנוחת עולמים.
ירושלים בצבעים בזהב ובחומה
ירושלים תמיד תהייה עירו, הוא נח בה למנוחת עולמים.
ירושלים בצבעים בזהב ובחומה
© הדס זיגדוןהר-ציון
קטע ההר המכונה בשם ´הר ציון´ היא למעשה שלוחה דרומית של הר גדול בהרבה, עליו שוכנים הרובע היהודי והארמני. אין כל הבדל טופוגרפי בין העיר העתיקה ובין הר ציון, ורק מיקומה השרירותי של החומה העות´מאנית מפריד ביניהם. מהתנ´´ך עולה שהשם ´הר ציון´ שימש בימי המקרא את הר הבית דווקא: ´´מֵעִם ה´ צְבָאוֹת הַשֹכֵן בּהַר צִיּוֹן´´ (ישעיהו ח´, יח), ´´הַר צִיּוֹן זֶה שָכַנְתָ בּוֹ´´ (תהלים ע´´ד, ב) ועוד. הכינוי נדד מערבה במאה השישית לספירה, בעקבות זיהוי שגוי של המצודה עם מגדל דוד. מכאן קָצרה הדרך לכנותה ´מצודת ציון´, ולפיכך – הר ציון.
גיא בן הנם
גיא בן הִנֹּם (או גיא בן הנום) הוא שמו של גיא בירושלים הנזכר רבות במקרא, וכיום מזוהה כעמק המקיף את העיר העתיקה ואת עיר דוד ממערב ומדרום, ומתחבר לנחל קדרון.
הגיא מוזכר לראשונה בספר יהושע בחלק מתיאור גבולות נחלות השבטים בעת חלוקתן. נראה כי הגיא שימש כנקודת מוצא חשובה, שכן הוא מופיע רבות בתיאורים אלה: "וְעָלָה הַגְּבוּל גֵּי בֶן הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב הִיא יְרוּשָׁלִָם" (יהושע ט"ו, ח); "וְיָרַד הַגְּבוּל אֶל קְצֵה הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵּי בֶן הִנֹּם אֲשֶׁר בְּעֵמֶק רְפָאִים צָפוֹנָה וְיָרַד גֵּי הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי נֶגְבָּה וְיָרַד עֵין רֹגֵל" (שם, י"ח, טז) וכדומה. גם בתיאור חלוקת הנחלות בימי נחמיה מופיע הגיא כסימן גבול: "זָנֹחַ עֲדֻלָּם וְחַצְרֵיהֶם לָכִישׁ וּשְׂדֹתֶיהָ עֲזֵקָה וּבְנֹתֶיהָ וַיַּחֲנוּ מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד גֵּיא הִנֹּם" (נחמיה י"א, ל).
פרסומו המפוקפק של הגיא היה עקב היותו מקום עבודת המולך - פולחן עבודה זרה שהתקיים בזמנו של הנביא ירמיה. המקום היה קרוב יחסית לעיר ירושלים של אותם ימים, במרחק קצר מאוד מהחומה המערבית. החוקרים סבורים שגיא בן הנם הוא הגיא שעובר כיום ממערב לעיר העתיקה ומדרום להר ציון, ויוצא לנחל קדרון.
(ויקיפדיה)
הגיא מוזכר לראשונה בספר יהושע בחלק מתיאור גבולות נחלות השבטים בעת חלוקתן. נראה כי הגיא שימש כנקודת מוצא חשובה, שכן הוא מופיע רבות בתיאורים אלה: "וְעָלָה הַגְּבוּל גֵּי בֶן הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב הִיא יְרוּשָׁלִָם" (יהושע ט"ו, ח); "וְיָרַד הַגְּבוּל אֶל קְצֵה הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵּי בֶן הִנֹּם אֲשֶׁר בְּעֵמֶק רְפָאִים צָפוֹנָה וְיָרַד גֵּי הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי נֶגְבָּה וְיָרַד עֵין רֹגֵל" (שם, י"ח, טז) וכדומה. גם בתיאור חלוקת הנחלות בימי נחמיה מופיע הגיא כסימן גבול: "זָנֹחַ עֲדֻלָּם וְחַצְרֵיהֶם לָכִישׁ וּשְׂדֹתֶיהָ עֲזֵקָה וּבְנֹתֶיהָ וַיַּחֲנוּ מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד גֵּיא הִנֹּם" (נחמיה י"א, ל).
פרסומו המפוקפק של הגיא היה עקב היותו מקום עבודת המולך - פולחן עבודה זרה שהתקיים בזמנו של הנביא ירמיה. המקום היה קרוב יחסית לעיר ירושלים של אותם ימים, במרחק קצר מאוד מהחומה המערבית. החוקרים סבורים שגיא בן הנם הוא הגיא שעובר כיום ממערב לעיר העתיקה ומדרום להר ציון, ויוצא לנחל קדרון.
(ויקיפדיה)
החומה
למרגלות אל אקצא
האתר הארכיאולוגי בחומה הדרומית של הר הבית
שריד מהחומה שהקיפה את בית המקדש
חלק מהחומה שקיפה את בית המקדש עם כתובת (שילוט) המצביעה על מיקום בית התקיעה, מקום הכרזת כניסת השבת על ידי הלויים
נופי דדוש אור יהודה
קברי המהנדסים שבנו את חומת ירושלים לידשער יפו הסולטן, כך מספרים הוציא אותם להורג. יש האומרים 1 כי הם לא הכניסו את מתחם הר ציון בתוך החומה 2 יש טוענים שהסולטן לא רצה שיגלו את סודות המילוט או את הפתחים הסודיים. על כל פנים קברי שני המהנדסים נמצאים כאן כבר 500 שנים. צילום נופי דדוש
המקוואות לעולי הרגל
במורד הר-ציון, בדרך לשער האשפות, חצובים מקוואות רבים בהר, לרגלי החומה. מקוואות אלה שימשו את עולי הרגלים לבית המקדש - הר הבית.
מראה המקוואות האלה מרגש אותי יותר ממראות אתרים רבים אחרים. כשאני מעלה בדעתי שאבות אבותי טבלו כאן, כעולי רגל, לפני אלפיים שנות ויותר, זה פשוט מרגש.
מראה המקוואות האלה מרגש אותי יותר ממראות אתרים רבים אחרים. כשאני מעלה בדעתי שאבות אבותי טבלו כאן, כעולי רגל, לפני אלפיים שנות ויותר, זה פשוט מרגש.
חומת ירושלים
החומה ולרגליה המקוואות לעולי הרגל להר-הבית.
חומת שמואל
בשנות ה-40 של המאה הקודמת קנתה קבוצת יהודים 130 דונם במקום, הנקרא בערבית ג'בל אבו גנים. לאחר הרכישה ייערה קק"ל את ההר. במלחמת העצמאות התמקמו בהר כוחות החלוץ של מתנדבי "האחים המוסלמים" שהגיעו ממצרים ונעו לכיוון ירושלים. בשלהי 1948 הועבר המקום לידי הלגיון הירדני. מקור שמה של השכונה, הר חומה, נובע ממבנה שהוקם על חורבות כנסייה ביזנטית ששכנה במקום. לוחמי הפלמ"ח אשר ישבו ברמת רחל ונלחמו מול הליגיון, דימו את קיר המבנה מאחורי התבצרו הירדנים כחומה, ומכאן שם ההר. לאחר המלחמה לא איפשרו הירדנים את כריתת היער, בניגוד למקומות אחרים שכבשו, בהם נכרתו יערות קק"ל.
לאחר כיבוש המקום במלחמת ששת הימים, הוקמה רשות שתפקידה היה לקנות את אדמות ההר מערבים, תוך כדי עיבוי היער על ידי קק"ל. כבר בשנות ה-80 נעשה ניסוי ליישב את ההר, אלא שאז התנגדו לכך ארגונים ירוקים, בטענה שהאזור הוגדר "כחגורה הירוקה" סביב ירושלים.
ב-1992 פורסם צו הפקעה לאדמות הפרטיות בהר חומה, אשר כ-30% מהן היו בידיים ערביות. בעלי הקרקע היהודים - חברת הכשרת היישוב, חברת מקור ואחרים, עתרו לבג"ץ נגד צו זה (בג"ץ 736/93 ו-3956/92), אך העתירה נדחתה. גם עתירת בעלי הקרקע הפלסטינים נדחתה. ב-1995, בזמן ממשלת רבין, תוכננה השכונה, אך הבניה לא החלה מסיבות פוליטיות. פייסל חוסייני, השר הממונה על ירושלים מטעם הרשות הפלסטינית, אמר כי בניה בהר תיחשב לקאזוס בלי, ותגרום לפרוץ מלחמה.
בניית השכונה החלה בשנת 1997, בזמן ממשלת נתניהו, וגרמה לסערה בקרב האופוזיציה וחלק ממחנה השמאל, בטענה שבניית שכונה יהודית נוספת במזרח ירושלים תעורר אלימות פלסטינית בעיר. למרות המחאות, החלה בניית השכונה במרץ, והסערה שככה.
בשנת 1998, חבר מועצת עיריית ירושלים מטעם המפד"ל, שמואל מאיר, נהרג בתאונת דרכים. על אף שכבר יצאו המכרזים לבניית המקום, ראש העיר דאז, אהוד אולמרט, ביקש לקרוא לשכונה על שמו של חבר העירייה שדחף להקמתה של השכונה, וכיום שמה הרשמי הוא חומת שמואל.
לאחר כיבוש המקום במלחמת ששת הימים, הוקמה רשות שתפקידה היה לקנות את אדמות ההר מערבים, תוך כדי עיבוי היער על ידי קק"ל. כבר בשנות ה-80 נעשה ניסוי ליישב את ההר, אלא שאז התנגדו לכך ארגונים ירוקים, בטענה שהאזור הוגדר "כחגורה הירוקה" סביב ירושלים.
ב-1992 פורסם צו הפקעה לאדמות הפרטיות בהר חומה, אשר כ-30% מהן היו בידיים ערביות. בעלי הקרקע היהודים - חברת הכשרת היישוב, חברת מקור ואחרים, עתרו לבג"ץ נגד צו זה (בג"ץ 736/93 ו-3956/92), אך העתירה נדחתה. גם עתירת בעלי הקרקע הפלסטינים נדחתה. ב-1995, בזמן ממשלת רבין, תוכננה השכונה, אך הבניה לא החלה מסיבות פוליטיות. פייסל חוסייני, השר הממונה על ירושלים מטעם הרשות הפלסטינית, אמר כי בניה בהר תיחשב לקאזוס בלי, ותגרום לפרוץ מלחמה.
בניית השכונה החלה בשנת 1997, בזמן ממשלת נתניהו, וגרמה לסערה בקרב האופוזיציה וחלק ממחנה השמאל, בטענה שבניית שכונה יהודית נוספת במזרח ירושלים תעורר אלימות פלסטינית בעיר. למרות המחאות, החלה בניית השכונה במרץ, והסערה שככה.
בשנת 1998, חבר מועצת עיריית ירושלים מטעם המפד"ל, שמואל מאיר, נהרג בתאונת דרכים. על אף שכבר יצאו המכרזים לבניית המקום, ראש העיר דאז, אהוד אולמרט, ביקש לקרוא לשכונה על שמו של חבר העירייה שדחף להקמתה של השכונה, וכיום שמה הרשמי הוא חומת שמואל.