מנזר יווני-אורטודוקסי בדרך חברון

מנזר יווני-אורטודוקסי בדרך חברון

מנזר יווני-אורטודוקסי בדרך חברון

הכנסייה נבנתה בין השנים 1893- 1898. אבן הפינה לכנסייה הונחה על ידי יורש העצר הפרוסי פרידריך וילהלם (שהפך לאחר מכן לקיסר פרידריך השלישי) כשביקר בארץ ישראל בשנת 1869, כחלק מבקורו במזרח התיכון לרגל השתתפותו בחנוכת תעלת סואץ. הקרקע עליה הוקמה הכנסייה ניתנה במתנה ליורש העצר הפרוסי על ידי הסולטן העות'מאני. הכנסייה נחנכה ב-31 באוקטובר 1898 בביקורו של הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ ישראל. שלט המספר בשפה הגרמנית על חנוכת הבית והקמתו תלוי על אחד מהקירות באולם התפילה.

הכנסייה שוכנת בקצה הרובע הנוצרי, בסמוך לאזור של חנויות ובתי קפה ששמו המוריסתאן. מקור שם זה הוא המילה הפרסית "בומורסיטאן" שמשמעה בית חולים. האזור קבל את שמו משום שבתקופה הצלבנית שכן במקום זה בית החולים סנט ג'ון, על שם יוחנן הקדוש, של המסדר ההוספיטלרי. לאחר כיבושה מחדש של ירושלים על ידי המוסלמים, אשפזו המוסלמים את פצועיהם בבית החולים זה והם אלו שהעניקו למתחם את השם "בומוריסטאן".

בחלק ממתחם המוריסטאן שכנה כנסיית סנטה מריה. הכנסייה הוקמה במאה ה-12 מתרומות של סוחרים מהעיר אמאלפי שבאיטליה. כנסיית הגואל בנויה על שרידי כנסיית סנטה מריה, וחלקים מהבניין המקורי של הכנסייה שולבו במבנה הכנסייה החדש. השרידים של הכנסייה מהתקופה הצלבנית בולטים בעיקר בכניסה הצפונית לכנסייה (מול כנסיית אלכסנדר נבסקי). העיטורים מהכנסייה הביזנטית מתארים את חודשי השנה על פי פעולות חקלאיות.

בצמוד לבניין הכנסייה ישנו בית ספר לותרני ובו משולב שריד אחר מהתקופה הביזנטית: "קלויסטר" - חצר מוקפת עמודים אשר היוותה חלק מבניין סמוך לכנסיית סנטה מריה הצלבנית.

הכנסייה בנויה באבן שיש לבנה בסגנון נאו-רומנסקי. על בנייתה פיקח מהנדס גרמני. מגדל הפעמונים של הכנסייה מתנשא לגובה 40 מטרים ובולט בקו הרקיע של ירושלים. ניתן לעלות לגג המגדל, שבו תצפית מרהיבה על ירושלים. בכנסייה מתקיימים בדרך קבע קונצרטים מוזיקליים המנצלים את האקוסטיקה המעולה של אולם הכנסייה.


מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%90%D7%9C

מנזר יווני-אורטודוקסי בדרך חברון

מנזר יווני-אורטודוקסי בדרך חברון

אלעד שרמן
www.eladsherman.co.uk

בדרך לתפילה בכותל

צולם במהלך תפילה, במסגד קטן בתוך שוק העיר העתיקה בדרך לכותל.

התמונה צולמה בשוק העיר העתיקה שברובע המוסלמי בדרך לכותל בסוכות 2005.

מאחורי הגבעה הנראית בתמונה נמצאת שכונת חומת-שמואל (הר-חומה). קצת הלאה ממנה, פניה שמאלה, נמצאת שכונת גילה שסבלה רבות מירי מבית ג'אלה, גם הנוצרים בבית ג'אלה ובבית לחם סבלו קשות, ונאלצו להימלט מפני הג'יהאד האיסלאמי שלעולם אינו רווה מדם ה"כופרים".
היום גם גילה מוגנת בחומה מפני הירי. זאת השיטה ה"ישראלית", לברוח ולהסתגר בגיטאות, כאילו היינו עדיין בגילה, כאילו לא היה לנו "הצבא הטוב ביותר במזרח התיכון", כאילו לא ניצחנו בכל המלחמות את האימפריאליזם הג'יהאדי. זאת דרכם, תמיד, של מהרסינו ומחריבינו.

מוסלמים בדרך לתפילה

צולם בשוק העיר העתיקה בדרך לכותל המערבי

הקארדו (לטינית: Cardus) היה כינויו של הנתיב שחצה ערים ומחנות צבא באימפריה הרומית מצפון לדרום.

הקארדו שימש בדרך כלל כמרכז המסחרי של העיר, והיו בו חנויות וסוחרים ונקרא גם "קארדו מקסימוס" - הקארדו הגדול. הרחוב המשני, הניצב לקארדו, נקרא דקומאנוס. פירוש המונח "קארדו" בלטינית הוא "ציר מרכזי" (כמו במילה קרדינל) ולכן, בהשאלה, שם הרחוב הראשי בעיר הרומאית. למרות הדמיון בשם, אין קשר בין ה"קארדו" הלטיני לבין ה"קרדיה" היוונית, שמשמעותה "לב" (כמו במילה "קרדיולוג"). בצומת הדרכים בין הקארדו והדקומאנוס הייתה כיכר גדולה, בה היה הפורום הרומי.

בירושלים, היה הקארדו הרחוב ראשי בתקופה הרומית והביזנטית, ונמתח בתוואי העובר משער שכם לשער ציון. בשונה מרוב הערים הרומיות, בירושלים נבנה גם קארדו מכסימוס נוסף, הקארדו המשני שנמשך משער שכם לכיוון שער האשפות בתוואי הגיא המרכזי המכונה על ידי יוספוס פלביוס, ה"טירופיאון" (ויקיפדיה).

במורד הר-ציון, בדרך לשער האשפות, חצובים מקוואות רבים בהר, לרגלי החומה. מקוואות אלה שימשו את עולי הרגלים לבית המקדש - הר הבית.
מראה המקוואות האלה מרגש אותי יותר ממראות אתרים רבים אחרים. כשאני מעלה בדעתי שאבות אבותי טבלו כאן, כעולי רגל, לפני אלפיים שנות ויותר, זה פשוט מרגש.