הכנסייה נבנתה בין השנים 1893- 1898. אבן הפינה לכנסייה הונחה על ידי יורש העצר הפרוסי פרידריך וילהלם (שהפך לאחר מכן לקיסר פרידריך השלישי) כשביקר בארץ ישראל בשנת 1869, כחלק מבקורו במזרח התיכון לרגל השתתפותו בחנוכת תעלת סואץ. הקרקע עליה הוקמה הכנסייה ניתנה במתנה ליורש העצר הפרוסי על ידי הסולטן העות'מאני. הכנסייה נחנכה ב-31 באוקטובר 1898 בביקורו של הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ ישראל. שלט המספר בשפה הגרמנית על חנוכת הבית והקמתו תלוי על אחד מהקירות באולם התפילה.

הכנסייה שוכנת בקצה הרובע הנוצרי, בסמוך לאזור של חנויות ובתי קפה ששמו המוריסתאן. מקור שם זה הוא המילה הפרסית "בומורסיטאן" שמשמעה בית חולים. האזור קבל את שמו משום שבתקופה הצלבנית שכן במקום זה בית החולים סנט ג'ון, על שם יוחנן הקדוש, של המסדר ההוספיטלרי. לאחר כיבושה מחדש של ירושלים על ידי המוסלמים, אשפזו המוסלמים את פצועיהם בבית החולים זה והם אלו שהעניקו למתחם את השם "בומוריסטאן".

בחלק ממתחם המוריסטאן שכנה כנסיית סנטה מריה. הכנסייה הוקמה במאה ה-12 מתרומות של סוחרים מהעיר אמאלפי שבאיטליה. כנסיית הגואל בנויה על שרידי כנסיית סנטה מריה, וחלקים מהבניין המקורי של הכנסייה שולבו במבנה הכנסייה החדש. השרידים של הכנסייה מהתקופה הצלבנית בולטים בעיקר בכניסה הצפונית לכנסייה (מול כנסיית אלכסנדר נבסקי). העיטורים מהכנסייה הביזנטית מתארים את חודשי השנה על פי פעולות חקלאיות.

בצמוד לבניין הכנסייה ישנו בית ספר לותרני ובו משולב שריד אחר מהתקופה הביזנטית: "קלויסטר" - חצר מוקפת עמודים אשר היוותה חלק מבניין סמוך לכנסיית סנטה מריה הצלבנית.

הכנסייה בנויה באבן שיש לבנה בסגנון נאו-רומנסקי. על בנייתה פיקח מהנדס גרמני. מגדל הפעמונים של הכנסייה מתנשא לגובה 40 מטרים ובולט בקו הרקיע של ירושלים. ניתן לעלות לגג המגדל, שבו תצפית מרהיבה על ירושלים. בכנסייה מתקיימים בדרך קבע קונצרטים מוזיקליים המנצלים את האקוסטיקה המעולה של אולם הכנסייה.


מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%90%D7%9C

נולד בעיר קובל שבווהלין, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה) בשנת 1876. למד באוניברסיטת ברלין, נסמך לרבנות בבית המדרש לרבנים בברלין ובשנת 1901 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת שטרסבורג.

בשנת 1905 נישא לליליאן (חבצלת רות) לבית בנטוויץ', בתו של הרברט בנטוויץ' ואחותם של נורמן בנטוויץ' ותלמה ילין. בני הזוג פרידלנדר התגוררו בניו יורק. ביתם בניו יורק שימש מקום מפגש לסטודנטים ולאנשי אקדמיה, לדיפלומטים ולפעילים פוליטיים וחברתיים, ונודע באווירה התרבותית ששררה בו. ישראל וליליאן פרידלנדר היו הורים לששה ילדים.

כיהן כפרופסור לספרות מקראית בבית המדרש לרבנים באמריקה, ולימד שם תנ"ך, פילוסופיה והיסטוריה.

ב-1912 ייסד את תנועת "ישראל הצעיר" עם הרב מרדכי קפלן.

פרידלנדר היה מראשי התנועה הקונסרבטיבית בארצות הברית ופעיל בולט בקהילה היהודית המקומית. בשנת 1920 נקטעו חייו באבּם, כאשר הצטרף למשלחת סעד שיצאה מטעם ארגון הג'וינט מארצות הברית לאוקראינה. בעת המסע נרצח פרידלנדר על ידי שודדים ליד העיר קמניץ פודולסק (Kamyanets Podilskyy).
ביוני 1922 עלו לארץ ישראל אלמנתו ליליאן פרידלנדר עם ילדיה, והשתקעו באחוזה המשפחתית שבנתה אחותה, ניטה לנגה, בזכרון יעקב (הידועה כיום כאחוזת לנגה). אחותה ניטה ובעלה מיכאל לנגה היו חשׂוכי ילדים, ולאחר מותם עברה האחוזה בירושה לאחותה הגדולה ליליאן.

אחד מבניהם של ישראל וליליאן פרידלנדר, דניאל, שהיה פסנתרן מחונן, נפטר בשנת 1936, והוא בן 18 בלבד. אמו הקימה על שמו את בית דניאל לאמנות ומוזיקה, הממוקם בסמוך לאחוזת המשפחה בזכרון יעקב. אחת מאחיותיה של ליליאן נקראה בשם כרמל, על שם הכרמל שאת נופיו חיבב אבי המשפחה הרברט בנטוויץ'. לאחוזה המשפחתית באנגליה קרא "חצר כרמל" (Carmelcourt), ואף "אחוזת לנגה" נשאה שם זה. לימים גם ישראל וליליאן פרידלנדר קראו לאחת מבנותיהם בשם כרמל. הבת, כרמל פרידלנדר, נישאה לשופט שמעון אגרנט.

אלמנתו של פרידלנדר, ליליאן, נפטרה שלושים וארבע שנים אחרי מותו, ב-31 באוקטובר 1954, באחוזת המשפחה בזכרון יעקב.

מאחורי הגבעה הנראית בתמונה נמצאת שכונת חומת-שמואל (הר-חומה). קצת הלאה ממנה, פניה שמאלה, נמצאת שכונת גילה שסבלה רבות מירי מבית ג'אלה, גם הנוצרים בבית ג'אלה ובבית לחם סבלו קשות, ונאלצו להימלט מפני הג'יהאד האיסלאמי שלעולם אינו רווה מדם ה"כופרים".
היום גם גילה מוגנת בחומה מפני הירי. זאת השיטה ה"ישראלית", לברוח ולהסתגר בגיטאות, כאילו היינו עדיין בגילה, כאילו לא היה לנו "הצבא הטוב ביותר במזרח התיכון", כאילו לא ניצחנו בכל המלחמות את האימפריאליזם הג'יהאדי. זאת דרכם, תמיד, של מהרסינו ומחריבינו.

בונים את הגג של ה"חנייה לטווח ארוך" בבית הקברות גבעת שאול.